היי!
היום אני רוצה לספר לכם על מתכון פשוט במיוחד למנה שאני זוכר מאז גיל 4 בערך. זאת היתה סוג של ברירת מחדל לארוחות הבוקר בבתי ספר וגני ילדים במולדובה, כשהייתי ילד. זה מסוג המאכלים, שאו שאתה מת על זה, או שזה הסיוט הקולינרי הנורא ביותר שלך 🙂 . בכל אופן, אתמול במעדניית הבית שלי הבעלים פינק אותי ב-2 קילו ריקוטה טרייה במחיר מצחיק של 5 דולר, אשתי שלפה מהמגירה את המתכון הזה, ואני נתתי לו את הטאצ' סיום של המייפל…
היי!
מבחינתי, גריל הוא השיטה הטובה ביותר להכין פילה סלמון. פשוט, בלי יותר מדי הסתבכויות… דג ואש. זה הכל. באוסטרליה סלמון מגיע מכל מיני מקורות – יש נורבגי, אבל יש גם פסיפי, או כזה שגודל בחווה. בדרך כלל סלמון מהחווה הוא שומני יותר ויוצא פשוט מדהים על האש.
For this recipe in English please click here.
המנה הפשוטה הזאת בעלת היסטוריה מפוארת של אלפי שנים… היא קיימת באינספור גרסאות בהודו, בלקן, קווקז, מרכז ודרום אסיה, ובכל הגרסאות הללו הבסיס הוא אורז שבושל בציר מתובל… ברירת המחדל של הבשר בגרסאות הלא צמחוניות היא כבש, אבל הפעם אני מציע גרסה הרבה יותר קלה עם עוף.
מזג אויר לא בדיוק פינק אותנו בשבועות האחרונים… אז הוצאתי את סיר ה"קזאן" של סבתא שלי, סוג של חצי-כדור עשוי סגסוגת עלומיניום יצוקה, שבו אני מבשל את כל מה שדורש זמן רב על האש, והחלטתי שאני עושה מחווה למה שסבתא שלי היתה מבשלת כמעט מדי שבוע כשהייתי ילד. קוביות בקר, בצל, גזר, תפוחי אדמה… בקיצור – הדברים הפשוטים והטעימים.
משום מה פטריות במרינדה זה מאכל הידוע יותר ברוסיה או בין יוצאי רוסיה… למרות שרוב מטבחי עולם עושים שימוש דיי רחב בחומר גלם המדהים הזה, דווקא שימור הפטריות במלח או מרינדות למיניהן מפורסם רק באזור רוסיה או מזרח אירופה. לרוב התייחסו לפטריות כאלה כחמוצים או בתור הביס שלוקחים אחרי כוסית וודקה קרה. בכל אופן, הנה הגרסה שלי, מהירה ומאוד פשוטה, שנותנת תוצאה מעולה פשוט!
שלום שלום!
לפני כמה ימים התארחנו אצל חברים לארוחת ערב. אתם יודעים איך זה – כל אחד מביא משהו, בסופו של דבר יש בלג… סליחה, ארוחה 🙂 . בכל מקרה, נבתקשנו לארגן קינוח, אז מתוך המאגרים האינסופיים של אשתי צץ המתכון הזה, שפורסם מתישהו בשנת 2011 ב"לאישה". מפה לשם, כרגיל, עם קצת אילתור, זה מה שיצא, ואני חייב להודות, יצא מדהים!
שלום!
כשהעליתי את התמונה הזאת בעמוד הפייסבוק שלי הכותרת הייתה "המבורגרים ושיפודים". חברים דוברי היוונית שלי (ויש לי הרבה כאלה, הודות לעבודה בחברה עם מרכז פיתוח בקפריסין) אמרו לי שזה סובלאקי, ולכן החלטתי לקחת את הפוסט הזה לכיוון היווני. אז היום – קבבים יווניים – mpiftekia – וסובלאקי פרגיות!
לפני כמה ימים חבר טוב שלי חגג יום הולדת 40. איזו מסיבת הפתעה הוא קיבל! לי היה העונג והכבוד להיות אחד השפים של המסיבה, וגולת הכותרת של המסיבה היתה העוגה הזאת – עוגת ה"צד האפל", פיתוי שאף אחד לא הצליח לעמוד בו :).
היי!
מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי או מכיר אותי אישית יודע, שהשורשים שלי הם במזרח אירופה. אך אם לדייק, מדובר בחבל ארץ שלא הרבה שמעו עליו – בסרביה. זהו אזור יחסית קטן שנמצא בין מולדובה, אוקראינה והים השחור. במשך כל ההיסטוריה האזור היה לטרף נחשק – מי רק לא כבש אותו. טורקים, רומנים, רוסים, מולדבים ועוד חבורה לא קטנה של עמים שתקופות שלטונם באזור היו יחסית זניחות… בכל אופן, כל העניין הזה יצר מטבח ייחודי ומאוד ססגוני, וזה בדיוק המטבח שאני זוכר מהילדות. אחת המנות היותר אופייניות למטבח הבסרבי והרומני היא mititei, או מה שאנחנו מכירים בתור הקבב הרומני. אז הנה הגרסה שלי, שמבוססת על זיכרונותיי ועל חוש ההרפתקנות שלי באוכל.
חזה עוף הוא אחד הנתחים שאנשים בדרך כלל נמנעים מלשים על הגריל. לרוב בגלל שהנתח הזה מאוד דל שומן, ולכן בצליה יוצא יבש. או, אם כבר כן בוחרים לצלות דווקא חזה עוף, מתחילים לשחק עם כל מני משרות, מרינדות, עוטפים אותו במשהו שומני או ממלאים… אבל אם אני אגיד לכם, שיש דרך הרבה יותר פשוטה להגיע לחזה עוף ממש ממש עסיסי וטעים בלי כל המשחקים האלה, ככה, בפשטות, בצורה הכי ישירה ולא דורשת הכנות מקדימות? בואו ואראה לכם.
דם, אש ותמרות עשן 