טוב, אני לא אתחיל להרצות לכם על זה, שבירה וברביקיו – חברים טובים מאוד. למה לחזור על האקסיומות? 🙂 יצא לי לבקר בארצות שבהן הבירה – זה מרווה הצמאון נפוץ יותר ממים, כמו גרמניה, אוסטריה, צ'כיה או אנגליה, מקומות שבהם תרבות שתיית הבירה היא סוג של פולחן. שם נחשפתי לכל העולם הגדול והמעניין של בירה לסוגיה, מיניה וטעמיה. מאז, אני עוקב מאוד בקפידה אחרי מותגי הבירה המיובאים לארץ, ומאוד שמח שסוף סוף יש לנו פאבים שבהם יש מבחר של 50 או יותר סוגים של בירה, גם מהחבית וגם בבקבוקים… מה שלא הייתי מודע לו עד לא מזמן הוא, שבארץ קיים מגוון לא קטן בכלל של בירות בוטיק שמיוצרות על ידי מבשלות בירה קטנות או ביתיות, שבאיכות לא נופלות בכלל מהבירות המפורסמות והממוסחרות. יותר נכון – עד שביקרתי בפסטיבל השנתי של מבשלות בירה ביתיות LongShot 2012, שהתקיים במרינה בהרצליה בחסות בירת הבוטיק Samuel Adams ומועדון הבירה הישראלי. להמשיך לקרוא
קטגוריה: מקומות ואנשים
מסעדת Pacific – מסתבר, ביסטרו אסיאטי כשר זה אכן אפשרי…
קיים סוג של מיטוס קולינרי כזה בארץ, שהמלים "כשר" ו"אסיאטי" לא הולכות טוב במשפט אחד. אני חייב להודות, אני שותף לדעה הזאת. אך בכל זאת, מה יעשה אדם שומר כשרות, שרוצה לאכול ארוחה טובה בניחוח אסיאטי מול נוף משגע של חוף הים התל אביבי? מסתבר, שיש מקום שיכול לספק את התשובה ההולמת לשאלה הזאת. המקום הזה נקרא "Pacific" – ביסטרו אסיאטי כשר, שנמצא במלון Crowne Plaza ברחוב הירקון בתל אביב. להמשיך לקרוא
מיומנו של איש אנין הטעם – ארוחת צהרים במסעדת "כתית"
לפני משהו כמו חצי שנה יצא לי לבקר בערב טעימות במסעדת "כתית" של השף מאיר אדוני (את הסיפור המלא על החוויה המיוחדת הזאת אפשר למצוא כאן). מאז, בתור מנהל את יומן הגורמה הפרטי שלי, הספקתי לבקר בלא מעט מקומות מעניינים, כמו "אדום" של מיכאל כ"ץ בירושלים, "הסוכה הלבנה" בנמל תל אביב, "גספאצ'ו" של גיא פרץ בהולידיי אין אשקלון… באחת הנסיעות שלי ללונדון גם חוויתי את חווית מסעדת 3 כוכבי מישלן של גורדון ראמזי, עד כדי כך שהייתי צריך לספר את הסיפור על החוויה הזאת בשני חלקים – חלק א' וחלק ב'… אז כאשר שמעתי שמאיר אדוני משיק תפריט ארוחה עסקית חדש ב"כתית", אמרתי לעצמי, עכשיו יש לי, כמו שאומרים, אמת מידה, משהו שאיתו אני יכול להשוות, אז… הנה ההזדמות. נלך! להמשיך לקרוא
בירושלים – כמו בירושלים… גם "אדום" – זה לא רק צבע!
כמו שאומרים, ישנן הרבה ערים בעולם, אבל ירושלים יש רק אחת. העיר הזאת מיוחדת מכל כך הרבה בחינות, שלהתחיל למנות אותם – לא נסיים עד מחר. מסתבר, שהעניין הזה תקף גם על הפן הקולינרי של העיר. אני לא הייתי מודע לצד הזה של ירושלים כלל, עד שידידי הטוב ששת הזמין אותי לבוא איתו לסקר את מסעדת "אדום". כבר שמעתי סיפורים על ארוחת בלוגרים שם, אבל אז לא הוזמנתי, אז לא ממש ייחסתי לזה משמעות. בכל אופן, מתוך ההיכרות שלי עם ששת, הבחור הזה לא הולך למקומות שלא שווה לבקר בהם, אז קפצתי על ההזדמנות. להמשיך לקרוא
מסע בזמן ובמימד… או מה אפשר לעשות עם סמארטפון ביפו
מאז שנת 1990, כשהוריי עלו ארצה והביאו לכאן אותי ואת אחותי, אבא שלי ז"ל עבד במפעל לעבודות אלומיניום באזור התעשיה של חולון… למפעל היו כמה לקוחות "קבועים" מאזור היפו העתיקה ושוק הפשפשים, ואבא תמיד סיפר לי על כמה מגניב ומעניין שם. תכננו לקבוע יחד איזה יום שישי אחד ולצאת להסתובב שם, ככה, אני והוא… אבל לפני 5 שנים אבא נפטר והתכנונים לעולם לא יצאו לפועל … ואני איכשהו כל הזמן מנעתי מעצמי להגיע ולהסתובב שם. משהו עצר בעדי – סוג של מחשבה שהייתי אמור להגיע לשם איתו. אני יודע שזה נשמע קצת ילדותי, אבל זה אני…
בכל אופן, לפני כחודש קיבלתי הצעה להשתתף בסיור בשוק הפשפשים ביפו. ולא סתם סיור – סיור קולינרי. מי שיזם את העניין הזה היה אתר "מפה", אותו אחד שרובנו מכירים משנת 1998 עוד. אמרתי לעצמי, שאני הולך לסיור הזה, ובנוסף לחוויה עצמה, זה יהיה המסע הפרטי שלי בזמן ובמימד, לימים בהם אני ואבא תכננו להסתובב שם. להמשיך לקרוא
הסושי של Frangelico – הגרסה האשדודית
מכירים את זה, שבאים הביתה מעבודה, המקרר ריק ולא ממש יש כוח לבשל? ברור שמכירים! אז אתמול היה לי אחד מאותם ימים כאלה. אני, מהיותי אוכל כמויות של תינוק, לא בעניין פיצות או מקדונלדס ושות', אז בדרך כלל אצלי ברירת המחדל היא סושי. יותר נכון – כך היה, עד לסיפור של אתמול. להמשיך לקרוא
האחוה של הסומסום – חלבה, טחינה ו… הבראוניז!
אני אתחיל את הסיפור לפי המסורת הקלאסית של מספרי הסיפורים. פעם, לפני הרבה זמן, היכן שהו בין רומניה ואוקראינה, גר ילד… והילד הזה (הפתעה!) ממש, אבל ממש אהב דברים מתוקים. מדי ערב יום שישי, סבא של הילד היה מביא מהחנות שליד העבודה שלו שקית נייר, ובשקית היה גוש אפור-צהבהב, שהארומה שלו מייד מילאה את הבית. החלבה… מתוקה, דביקה, טעימה… ואז, סבא היה פורס את הגוש לקוביות קטנות, והילד היה מתיישב על ברכיו ושניהם אכלו קוביה – קוביה…
הזיכרון הזה הוא אחד היותר חזקים שלי מהילדות. זה היה לפני דיי הרבה זמן – כ-3 עשורים. אבל האהבה לחלבה אצלי נשארה כמו שהיתה אז, בגיל 4, בביתו של הסבא. היום, כשאני משתדל להימנע מאכילת דברים מתוקים, אני עדיין מדי פעם מרשה לעצמי להתענג על קוביית חלבה אחת או שתיים. להמשיך לקרוא
תאילנד… אם לא חופשה, אז לפחות פאד תאי!
אני רוצה לגלות לכם סוד… הרבה לפני שלמדתי את הפרק הראשון בתורת הצליה והברביקיו, הייתי חסיד נאמן של אוכל אסיאתי – סיני, יפני, קוריאני… ומכל ההתנסויות שלי במסעדות שמתמחות באוכל של המזרח הרחוק רק אוכל תאילנדי נשאר בשבילי תעלומה. ככה יצא… אז כאשר לפני שבועיים הוזמנתי להשתתף בסדנת בישול תאילנדית, לא חשבתי פעמיים. בייחוד שהסדנא הזאת הייתה לא סתם עוד סדנא, אלא… כנסו ותדעו 🙂 להמשיך לקרוא
אם אין בשר… תאכלו דגים! (ועדיף – על האש)
כשרק התחלתי ללמוד לבשל, דיי נזהרתי מדגים. לא ממש גדלתי על תרבות של אכילת דגים – היה לנו קרפיון, נסיכת הנילוס, כסיף.. וגם המנות לא ממש היו מהמתקדמות – דג מטוגן, מרק דגים, גפילטע פיש (ויסלחו לי כל חובבי המנה המצויינת הזו :)). אבל לאט לאט התחלתי להיחשף למנות יותר ויותר מעניינות מדגים – רוב בגלל הביקורים שלי במסעדות דגים בארץ ובעולם. ואז, ככה צעד צעד, התחלתי להעיז להכין מנות דגים. היום אני כבר מרגיש את עצמי דיי בטוח עם דגים בכל צורות הבישול – תנור, מחבת וכמובן הגריל, ועדיין, אני לא מפספס אף הזדמנות ללמוד משהו חדש על חומר הגלם המצויין והרב גוני הזה. בדיוק על חוויה כזאת אני רוצה לספר לכם. להמשיך לקרוא
גספאצ'ו – זה הרבה מעבר למרק עגבניות קר…
את המילה גספאצ'ו אני הכרתי עד לא מזמן אך ורק במובן של מרק אנדאלוסי קר עשוי מעגבניות ושאר ירקות. אז כמו שאני הופתעתי, הנה הפתעה גם לכם. גספאצ'ו היא גם מסעדת שף שנמצאת במלון הולידיי אין באשקלון, ומי שעומד מאחוריה הוא (שוב) ה"שף המתלבש" גיא פרץ. להמשיך לקרוא
דם, אש ותמרות עשן 