כמו שאומרים, ישנן הרבה ערים בעולם, אבל ירושלים יש רק אחת. העיר הזאת מיוחדת מכל כך הרבה בחינות, שלהתחיל למנות אותם – לא נסיים עד מחר. מסתבר, שהעניין הזה תקף גם על הפן הקולינרי של העיר. אני לא הייתי מודע לצד הזה של ירושלים כלל, עד שידידי הטוב ששת הזמין אותי לבוא איתו לסקר את מסעדת "אדום". כבר שמעתי סיפורים על ארוחת בלוגרים שם, אבל אז לא הוזמנתי, אז לא ממש ייחסתי לזה משמעות. בכל אופן, מתוך ההיכרות שלי עם ששת, הבחור הזה לא הולך למקומות שלא שווה לבקר בהם, אז קפצתי על ההזדמנות.

כמו תמיד, התחלתי מזה שעשיתי קצת "שיעורי בית". תקשיבו… החיפוש הפשוט בגוגל לפי שם השף כמעט הפיל אותי מהכיסא. חיפשתי "מיכאל כ"ץ" ומצאתי את זה: http://www.chefs.co.il/Index.asp?ArticleID=275&CategoryID=80

אם אתם מתעצלים לקרוא את הכל, אתמצת … מיכאל כ"ץ, בן 42, נושא התואר "מאסטר שף של בלגיה" (Master chef of Belgium) על הישגים בתחום קולינרי, בעל עבר מפואר במסעדות של 2 ו-3 כוכבי מישלן. מיכאל הוא "שף פטרון" או "Executive chef" של מסעדות אדום, קולוני ולבן בסינמטק… ואם זה לא מספיק, הנה באה "מכת המחץ" – אני לא שמעתי על עוד שפים ישראליים שלימדו (שימו לב, הכוונה – היו מורים) ב"קורדון בלו" בלונדון. מיכאל כ"ץ לימד שם 3 שנים! לא יודע מה איתכם, אבל כשאני קורא את כל זה, אני מתחיל לקבל פרפרים בבטן רק מזה שאני הולך לפגוש אישיות כזאת. אגב, אחר כך כבר למדתי עוד דבר על מיכאל. הוא מתנדב במעון לנערים מחוסרי בית "אתנתחא" בירושלים שקולט נערים ונערות מכל עדה ועדה ללא הפליה כלשהיא. בעיניי זה ראוי להערצה – איש עסוק כמו מיכאל, שתורם מעצמו ומהזמן שלו עם משפחתו כדי לגרום לילדים חסרי כל כמה רגעים של אושר.

יום רביעי, ערב, אני אוסף את ששת מתחנת רכבת בראשון ואנחנו זזים לכיוון ירושלים. למזלנו, כביש 1 היה יחסית פנוי, אז הגענו באיחור אופנתי של רבע שעה. אגב, זה תמיד כיף לנסוע עם בן אדם שיש לו טעם טוב במוזיקה. :). המסעדה נמצאת ברחוב יפו 31, וחניה שם באיזור היא לא משהו, אבל ישנם חניונים ליד, ובערבים יש מקומות חניה בכחול-לבן באיזור. אני חייב לציין, שאני באמת שונא להגיע לירושלים עם רכב, אז… תודה לבוראי ה-Waze :).

מיקום… אם לא השלט על הקיר, בחיים לא הייתי מוצא את המקום. חצר פיינגולד זו סמטה ירושלמית שנבנתה עוד במאה ה-19, שהכניסה אליה היא מן מעבר כזה קטן, אבל בפנים … שילוב של כמה אולמות בנויים מאבן ירושלמית אדומה, לתוך חלל יפהפה עם תקרה גבוהה… אני לא הייתי מעלה על דעתי שזה מה שמסתתר מאחורי הכניסה הלא מפוארת הזאת. זה סוג של מקום שהייתי מסוגל לבלות שם ערב ערב, ולא להתעייף ממנו. אווירה קסומה לחלוטין, מהולה בחבר'ה צעירים (ולא כל כך :)) שיושבים בבתי קפה קטנים לאורך הסמטה.

העיצוב של המסעדה – נעים, מעניין, בסגנון קלאסי ולי קצת הזכיר את אווירת מסבאות מרתף קלאסיות של פראג או ווינה. קיבלנו את השולחן הפינתי ומיכאל הצטרף אלינו. הוא הכיר לי את נועם, הבעלים של המקום (ששת כבר פגש אותו באחד האירועים), ואת שף התפעולי של המסעדה – אלרן בוזגלו.

לפני הכל – יין… היין הוגש לנו דבר ראשון כשהתיישבנו. אני לא הכרתי את הייקב הזה, ומיכאל סיפר שדווקא היין הזה של כרם שבו הוא אחד המוצלחים. זהו בלנד של ענבי סירה, גרנש, מורבדרה וברברה. אני, לצערי הרב, לא מבין גדול ביין. כלומר, מבחינתי היינות מתחלקים לכאלה שאני אוהב, וכאלה שלא :). אז את זה ממש אהבתי.

אני חייב לומר, שבשבילי השיחה עם מיכאל היתה הדבר המרכזי. המנות היו מעולות אבל לשמוע את האיש מדבר ומסביר זאת היתה חוויה מיוחדת. ובכל זאת… בואו נדבר על המנות כי עם שף ברמה כזאת לא הייתי מצפה לשום דבר פחות ממעולה. אז ככה… התפריט במסעדה מעניין מאוד, ומיכאל יוצר מנות מצד אחד מובנות ו"פשוטות למראה", ומצד שני – מתוחכמות בתוכן. תראו, למשל, את מנת הפתיחה הזו – סביצ'ה מוסר ים:

או את זו – פטה כבד עם ריבת עגבניות שרי. את המנה הזאת מיכאל מגיש לפי המתכון הקלאסי של קורדון בלו – הכבדים נטחנים עם כל שאר המרכיבים ונאפים בתנור, וזאת להבדיל מהגישה היותר מקובלת של להכשיר את הכבדים ברשת קודם. מחיר – 48 שקלים.

סלט – שילוב של סלט קפרזה עם סלט פנצנלה, בתוספת זיתים, צלפים, כוסברה ועוד… המנה גדולה – מספיקה בהחלט לזוג, והמחיר – 46 שקלים.

משם עברנו למנות קצת יותר כבדות. רביולי טלה, רבותיי… זה משהו שעוד לא יצא לי לטעום בחיים. מנת ספיישל מעולה ומעניינת, מוגשת בציר של פלפלים צהובים ורוזמרין. אומנם הגודל של המנה יחסית קטן, אבל הטעם בהחלט מכפר על כך.

ניוקי בחמאת פטריות עם פטריות פורצ'יני וערמונים. תשמעו… זה משהו לגמרי מיוחד. מנה מספיקה לבן אדם אחד, והמחיר – 68 שקלים.

מנה קצת שונה אבל לא פחות מעניינת – ריזוטו טלה. זהו ריזוטו עם בשר שוק טלה שעבר צליה ארוכה, ומוגש עם עגבניות מיובשות, צנוברים, פרמזן וכוסברה. אגב, שימו לב לצורת ההגשה :). המחיר – 74 שקלים.

העיקריות… התחלנו ממנה שדווקא לא ממש ציפיתי לה. פילה מוסר ים שמוגש על פירה סלק, עם שעועית ירוקה ורוטב טבעות קלמארי. מעניין, טעים ואני, בתור חובב אמיתי של פירות ים, מאוד אהבתי. גם הקטע הזה עם פירה תפוחי אדמה שקיבל את הצבע ממיץ סלק… מגניב לחלוטין.

עכשיו – שימו לב… זאת מנה לא מסובכת ולא חדשנית במיוחד, אבל! צורת ההגשה! אני לא ראיתי כזה דבר עדיין. נתחי פילה בקר צלויים במידת צליה מושלמת מוגשים על עצם מח, ברוטב שמנת וכמהין, על מצע של פירה תפוחי אדמה. מיכאל סיפר, שהוא רצה להוזיל את המנה בכך שהיה מגיש את זה ללא העצם, אבל השף אלרן נלחם בשיניו על הפרזנטציה הזאת, וניצח. יודעים מה? אני בצד של אלרן! נראה מגניב לחלוטין! מחיר – 118 שקלים.

אין, אני חייב לתת עוד תמונה של הדבר המדהים הזה…

קינוחים… לקינוחים דווקא עברנו לשבת בחוץ. האוויר הירושלמי לא מחניק בערב כמו תל אביב או אשדוד… הלחות הרבה יותר נמוכה, ולכן זה פשוט נעים וכיף. אגב, ראיתי שם את הסועד המתוק ביותר במסעדה:

מיכאל בחר שתי מנות שונות לחלוטין – מן סוג של קן מקדאיף לאגסים ביין, וגלידה וכדור מרציפן:

ופבלובה על בסיס מרנג עם רוטב פירות יער, גלידה וקצפת… מיכאל אמר שבתוך הפבלובה היה עוד משהו אבל… אני כבר הייתי במקום אחר מההנאה 🙂

זהו… זאת הייתה חוויה ירושלמית קולינרית, ששמה בשבילי את ירושלים על המפה הקולינרית הפרטית שלי דיי חזק. אז… בפעם הבאה שאתם שם, תרשמו לכם. זה באמת מקום מעולה.