מאז שנת 1990, כשהוריי עלו ארצה והביאו לכאן אותי ואת אחותי, אבא שלי ז"ל עבד במפעל לעבודות אלומיניום באזור התעשיה של חולון… למפעל היו כמה לקוחות "קבועים" מאזור היפו העתיקה ושוק הפשפשים, ואבא תמיד סיפר לי על כמה מגניב ומעניין שם. תכננו לקבוע יחד איזה יום שישי אחד ולצאת להסתובב שם, ככה, אני והוא… אבל לפני 5 שנים אבא נפטר והתכנונים לעולם לא יצאו לפועל … ואני איכשהו כל הזמן מנעתי מעצמי להגיע ולהסתובב שם. משהו עצר בעדי – סוג של מחשבה שהייתי אמור להגיע לשם איתו. אני יודע שזה נשמע קצת ילדותי, אבל זה אני…

בכל אופן, לפני כחודש קיבלתי הצעה להשתתף בסיור בשוק הפשפשים ביפו. ולא סתם סיור – סיור קולינרי. מי שיזם את העניין הזה היה אתר "מפה", אותו אחד שרובנו מכירים משנת 1998 עוד. אמרתי לעצמי, שאני הולך לסיור הזה, ובנוסף לחוויה עצמה, זה יהיה המסע הפרטי שלי בזמן ובמימד, לימים בהם אני ואבא תכננו להסתובב שם.

מה הקשר לאתר "מפה"? מאוד פשוט… זה היה סיור השקה של אתר-אפליקציה לסמארטפונים. אנחנו מכירים את העניין הזה של אפליקציות לאייפון או לאנדרואיד, או לחילופין – אתר מותאם לגלישה סלולרית… "מפה" באו עם קונספט אחר – web mobile. זו טכנולוגיה חדישה שמשלבת בין העוצמה של הרשת העולמית והכוח של מכשירי הסמארטפון. אני לא אעמיס כאן בפרטים טכניים, למרות העובדה שבגדול זה "המגרש הביתי" שלי, כי בגדול לכם, בתור משתמשים, זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא, שניתן לגלוש לאתר "מפה" מכל מכשיר הסמארטפון ולהינות מפונקציונליות מלאה, שרובה גם בחינם! כמובן, ישנה מערכת מנויים שהיא בתשלום, אבל זה ממש לא חובה.

נפגשנו ליד כיכר השעון… את ההסבר על אתר "מפה" ועל הגלישה בו מהסמארטפון נתנה לנו סיגל אמסלם, מנהלת חברת "מפה". אחר כך – ה"שרביט" הועבר לחיליק גורפינקל, כתב ומבקר אוכל, יין, ו… מה לא … בחור הזה, כמו שהסתבר, היה גם השף הראשון של מסעדת יועזר ביפו. אומנם עזב את המסעדה אחרי שנה אבל בכל זאת, אתם יודעים… אחר כך – עבד במפה וגם כתב את הספר "מסע קולינרי – מדריך מפה לטיולי אוכל".

אז עוד הסבר קצר, קצת צחוקים – ויאללה, יצאנו!

תחנה ראשונה – חנות הדגים המפורסמת ביותר בשוק הפשפשים – חנות הדגים של צרפתי… החנות נמצאת ברחוב עולי ציון 3. מקום ססגוני, מעניין, מבחר – מטורף, אבל כמוהו גם המחירים :). התמונה – באדיבות ששת שץ.

תחנה הבאה – ארוחת הבוקר… פה בדיוק התחיל המסע הבין-מימדי שלי. המקום שהגענו אליו היה כאילו "חתוך" מאיזה סרט. האנשים, האווירה, הריהוט – ראו מושג פסנתר רוסי שעומד בתוך הבר… כל זה – שאפה בר אצל שירה.

שירה פטל, שבתחילת דרכה עבדה גם בחברת "מפה", עשתה פניה חדה ופתחה מספרה במתחם של שוק הפשפשים ביפו. אחר כך – זה התגלגל גם לבר שבהתחלה נקרא אבו שוקרי. אבל אחרי החלפת השותפים השם שונה ל"שאפה בר". לפני 5 שנים גליון ה"טיים אאוט" הגדיר את שירה ואת השותפה שלה כאחראיות להפיכת שוק הפשפשים לתוסס שוב.

שאפה בר נמצא ברחוב רבי נחמן 2.

תראו מה מגיש השף עומר בן גל לאורחי הבר בארוחת הבוקר (מימין לשמאל): טוסט אמנטל עם פטה זיתים ועלים רעננים, לחם עם סלט ביצים ובצל מטוגן, שקשוקה, חביתת מנגולד ותפוחי אדמה, גבינת שמנת וסלט עגבניות ומגש ירקות, גבינות, ביצה קשה ועדשים שחורות עם לאפה.

אוקיי… אכלנו, שבענו – ממשיכים הלאה. תחנה הבאה – מעדניית אבנר את רמי – שדרות ירושלים 70, אחד ממומלצי האתר "מפה" למטיילים ביפו. המקום הזה קיים ככה לא מזמן, משהו כמו 50 שנים :). הטעמים, הריחות ואפילו דיבור מזכירים לי את הילדות – במולדובה היו המון בולגרים, והמטבח הבולגרי השתלב יפה בתוך הפיוז'ן הזה שנקרא המטבח המולדאבי… מה שלא יצא לי לטעום עד לביקור שלי שם זה קציצות הטרד והפרסה – הכרישה. ראיתי גם דבר שממש החזיר אותי 30 שנים אחורה – אבטיח כבוש :). אבל נו, פשוט תראו העצמכם:

משם המשכנו לעוד מקום, שקשור גם לבולגריה וגם להיסטוריה של יפו – בורקס ליאון. זהו עסק משפחתי שנוסד על ידי אמו של ליאון, שעלתה מבולגריה, וכעת מנוהל על ידי הדור השלישי של המשפחה – הבנים והנכדים של ליאון. בצק פילו בולגרי הוא לא בצק פילו רגיל. אין בו שומן – לא חמאה ולא מרגרינה. סימה, אשת היח"צ של "מאפה ליאון" הסבירה לנו על הבצק, ההיסטוריה של המקום…. וכמובן התכבדנו בבורקסים קטנים וטעימים בטירוף! הכתובת – עולי ציון 17. האתר – http://www.leon-b.co.il.

החום עולה לאט לאט… ואנחנו הולכים חזרה בכיוון רחוב עולי ציון. חיליק מבטיח לנו, שמצפה לנו עוד טעימת בירה, ורק המחשבה על זה מקררת :). בדרך אנחנו מגיעים למקום קצת שונה – פיצוחי אלברט אברהם. גם המקום הזה ברשימת המומלצים של אתר "מפה", וזה מכמה סיבות. אחת – שיטת הקליה המסורתית, ושתיים – המבחר שהם מציעים. יש פה אפילו משהו, שלא ידעתי שבכלל קיים בארץ – הגרעין שנמצא בתוך גלעין המשמש. בתור ילדים היינו מייבשים את הגלעינים של משמשים, שוברים אותם בפטיש ואוכלים. שוב, פלאשבק רציני לילדות :). מהדברים היותר ביזאריים שיש להם – זרעי כוסברה מקורמלים. משהו לגמרי הזוי, אבל אני חובב שטויות כאלה, אז דווקא נהניתי :).

הנה… הגענו… בירה… או יותר נכון – הטברנה של אלירון! מה שמעניין כאן זו השיטה הייחודית לצינון הבירה, שמבטיחה לכם את הבירה הקרה ביותר שאפשר! האווירה, הבירה והמוסיקה היוונית – ויש לכם אחלה מקום להצטנן בו מהחום הלוהט של צהרי היום.

זהו… זה היה סיור מעניין ביותר, כמו שאמרתי, בזמן ובמימד… אני סימנתי לעצמי כמה וכמה מקומות לחזור לשם ולבחון הותם הרבה יותר מקרוב.. וכמובן, אתר "מפה" נכנס לרשימת המועדפים אצלי באייפון.