פסטיבל הבירה LongShot 2012 בחסות Samuel Adams – אין כמו בירה קרה ביום חם.


טוב, אני לא אתחיל להרצות לכם על זה, שבירה וברביקיו – חברים טובים מאוד. למה לחזור על האקסיומות? 🙂 יצא לי לבקר בארצות שבהן הבירה – זה מרווה הצמאון נפוץ יותר ממים, כמו גרמניה, אוסטריה, צ'כיה או אנגליה, מקומות שבהם תרבות שתיית הבירה היא סוג של פולחן. שם נחשפתי לכל העולם הגדול והמעניין של בירה לסוגיה, מיניה וטעמיה. מאז, אני עוקב מאוד בקפידה אחרי מותגי הבירה המיובאים לארץ, ומאוד שמח שסוף סוף יש לנו פאבים שבהם יש מבחר של 50 או יותר סוגים של בירה, גם מהחבית וגם בבקבוקים… מה שלא הייתי מודע לו עד לא מזמן הוא, שבארץ קיים מגוון לא קטן בכלל של בירות בוטיק שמיוצרות על ידי מבשלות בירה קטנות או ביתיות, שבאיכות לא נופלות בכלל מהבירות המפורסמות והממוסחרות. יותר נכון – עד שביקרתי בפסטיבל השנתי של מבשלות בירה ביתיות LongShot 2012, שהתקיים במרינה בהרצליה בחסות בירת הבוטיק Samuel Adams ומועדון הבירה הישראלי. 

הפסטיבל הזה הוא למעשה תחרות שנתית החשובה בישראל של מבשלות הבירה הביתיות. שהשנה השתתפו בו 38 מבשלי הבירה (מתוך כ-70, כמו שהתברר לי), והציגו יותר מ-100 סוגים שונים של בירה ביתית. התחרות הזו נפתחת לקהל ליום אחד בלבד. זה קורה בערב ט"ו באב. שופטים בתחרות – טובי מומחי בירה בארץ, נציגי המבשלות המסחריות הקטנות, עיתונאים וכמובן חובבי הבירה למיניהם :). מה הפרס? הבירה שזכתה בתואר "הטובה מכולן" (Best in Show) הביאה למבשליה את כרטיסי הטיסה לארצות הברית, שם הם יתארחו על ידי בירת Samuel Adams בפסטיבל הבירה הגדול ביותר באמריקה – Great American Beer Festival. כמובן, שבירה בלי מוזיקה טובה – זה כמו ליל כלולות בלי הכלה :). לכן, אורחי הפסטיבל זכו להופעה חיה של מאור כהן ופיטר רוט. אני, לצערי הרב, רק תפסתי את סוף ההופעה, אבל לפי מה שהספקתי לשמוע – זה היה שווה!

זה נראה לי קצת סימבולי, אגב, שהפסטיבל הזה התקיים בצמוד לכל הבלאגן הזה עם העלאת מס קניה על הבירה. סוג של מחאה בנוסך "שתינו בירה, ונמשיך לשתות!" או, במקרה הזה, "בישלנו בירה, ונשמיך לבשל!" :). האמת, אני מתבייש להודות, אבל בכל מה שקשור לכלכלה ומסים אני בור גמור, ולכן בשביל לקבל קצת הבנה, ביקשתי מידידה טובה, עיתונאית כלכלה בינלאומית, להסביר לי על מה באמת כל המהומה. מה שהבנתי ממנה זה דבר אחד – כשיודעים, שעבור מוצר מסויים העלאת המחיר לא ממש תשפיע על הביקוש, זה מה שעושים… הרי את הבירה אנשים ישתו ממילא, אז יאללה, מה זה כבר משנה… בכל אופן, ממש שמחתי לראות, שאנשים באים לשתות, ונהנים מהבירה, למרות כל המצב העגום הזה שנכפה עלינו.

קצת על התחרות עצמה… הקטגוריות שבהן התחרו מבשלי הבירה היו כך: אייל בהיר, אייל כהה, חיטה, לאגר, ישראלי וקטגוריה קצת מוזרה – "חופשי". לא הבנתי מה זה עד שטעמתי את הבירה, שזכתה דווקא בקטגוריה הזאת והוכתרה לבירה הטובה בתחרות – Imperial Red Ale של מבשלת "החזיר השוטה". טעם מאוד מעניין, עמוק ומריר קצת, צבע, כמו שהשם מרמז, אדמדם… הבירה לי אישית הרגישה קצת "כבדה" אבל דווקא מסוג שאני באמת אוהב. בכל אופן, החבר'ה של מבשלת "החזיר השוטה" ייצגו את ישראל בפסטיבל הבירה הגדול ביותר בארצות הברית.

אגב, חוץ מהפרס הגדול, כל הזוכים במקומות הראשונים בקטגוריות שונות קיבלו בקבוק של בירת "סמואל אדמס אוטופיה" – בירה נדירה, שיוצרה רק 5 פעמים ב-10 שנים אחרונות, בעלת אחוז אלכוהול גבוה במיוחד – מעל 20%, ששנים רבות החזיקה בתואר הבירה החזקה בעולם, ונחשבת לאחד המשקאות היותר מיוחדים בתבל. חייב לומר, שזה באמת גרם לי להסתקרן – על בירה כזאת שמעתי פעם ראשונה בחיים. ומאחר והרגשתי, שאני באמת חייב לחקור את הבירה הזאת – סמואל אדמס – יותר לעומק (עומק הבקבוק, כמובן :D), התחלתי "לדוג" מידע. תראו מה "עלה ברשת" תרתי משמע – הרי חיפשתי באינטרנט :).

"סמואל אדמס" היא בירת הבוטיק מארה"ב. בירה עשירה בארומה, טעם וצבע עמוק. הבירה הזאת זכתה ביותר פרסי איכות מכל בירה אחרת בארצות הברית. מייצרים אותה בבוסטון, בבישול מסורתי לפי מתכון בווארי מהמאה ה- 19. הסוד של טעם עמוק והארומות היוצאות דופן הוא בכך, שבייצור הבירה משתמשים ביותר לתת ובפי חמישה יותר כשות. הבירות שמיוצרות על ידי מבשלת "סמואל אדמס" הן "סמואל אדמס בוסטון לאגר" (4.8% אלכוהול), בירות עונתיות – מהדורות מוגבלות לכל עונה לפי מתכוני בירה קלאסיים, Brewmeister's Collection – בירות מיוחדות עם מתכונים ייחודיים של הברומייסטר של סמואל אדמס, והסדרה שהבקבוק ממנה הוא הפרס שסיפרתי עליו קודם – סדרת ה-Extreme.

אבל לא נפספס גם את קטגוריות האחרות, לא פחות מעניינות. בקטגוריית "אייל בהיר" (Pale ale) זכתה הבירה Left Hand IPA של מבשלת שלושת החתולים. אגב, תתכוננו – שמות המבשלות לפעמים באמת נשמעים קצת הזוי :). בקטגוריית "אייל כהה" (Dark Ale) זכתה הבירה India Black Ale של מבשלת הבודהה הצוחק – Laughing Budda. בקטגוריה האהובה עליי – בירת חיטה (Weiss-bier) זכתה הבירה E. Z. Weiss של מבשלת E. Z. Beer. קטגוריית הלאגר (Lager) העלתה למקום הראשון את הבירה "לאגר מעושן" של מבשלת RonStar, ולבסוף בקטגוריית בירות ישראליות במקום הראשון זכתה הבירה בשם "קהוות השחר" של מבשלת באדר-אשר.

אני רוצה לומר, שלמרות שלא הצלחתי לטעום את כל הבירות האלה, מאלה שטעמתי באמת נהניתי. יש כאלה שיגידו, שעם כל כוס נוספת אתה נהנה יותר ויותר :). אולי.. אבל מי שמכיר אותי יודע, שבמצבי הנוכחי אני לא ממש מסוגל לשתות, אלא רק לטעום. לכן אני מבטיח לכם, שהדעה שלי לא הייתה נתונה להשפעת רמת האלכוהול :).

הנה כמה תמונות שהספקתי לצלם בזמן הלא ארוך שהצלחתי לבלות בפסטיבל.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s