כשרק התחלתי ללמוד לבשל, דיי נזהרתי מדגים. לא ממש גדלתי על תרבות של אכילת דגים – היה לנו קרפיון, נסיכת הנילוס, כסיף.. וגם המנות לא ממש היו מהמתקדמות – דג מטוגן, מרק דגים, גפילטע פיש (ויסלחו לי כל חובבי המנה המצויינת הזו :)). אבל לאט לאט התחלתי להיחשף למנות יותר ויותר מעניינות מדגים – רוב בגלל הביקורים שלי במסעדות דגים בארץ ובעולם. ואז, ככה צעד צעד, התחלתי להעיז להכין מנות דגים. היום אני כבר מרגיש את עצמי דיי בטוח עם דגים בכל צורות הבישול – תנור, מחבת וכמובן הגריל, ועדיין, אני לא מפספס אף הזדמנות ללמוד משהו חדש על חומר הגלם המצויין והרב גוני הזה. בדיוק על חוויה כזאת אני רוצה לספר לכם.

אני חושב, שרוב מוחלט של אנשים, אם תשאלו אותם איזה דג הם היו מגדירים כאציל ביותר, יגידו לכם "סלמון". אתם יודעים מה? אני מסכים. אבל לדעתי, אם סלמון הוא המלך, הרי שלדג הפורל שמור מקום המלכה. גם כי פורל הוא מאותה משפחה של הסלמון, גם בגלל הטעם והמרקם, וגם בגלל העניין הקטן הזה שנקרא "עצמות" :). תודו, רובכם חושבים פעמיים על לאכול דג או לא דווקא בגלל העצמות. למי יש כוח להתעסק איתן?! אז זהו. פורל זה הדג עם הכי פחות עצמות (לדעתי) מכל הדגים היותר נגישים לצרכן הממוצע. אז כן, אני מאוד אוהב פורל. טעמתי אותו פעם ראשונה במסעדה בשם "דג על הדן" שליד קיבוץ הגושרים בצפון, ומאז פורל הפך להיות לאורח קבע אצלי על השולחן.

טוב, אחרי ההקדמה הזאת דיי מיותר להסביר, מדוע כמעט צרחתי "כן!!!", כשהוזמנתי לסדנת פורלים ב"מבשלים חוויה" בראשון, ועוד כאשר הדגים מגיעים היישר מחוות דגי הדן, שבקיבוץ דן, בדרך מקריית שמונה לחרמון.

את המקום אני מכיר עוד מהסדנא הקודמת של חברת Barilla – מקום מצוין, מצוייד היטב, מרווח. במילה אחד – כיף להיות שם. השפים בסדנא היו השף אסי דהאן והשף מיקלה בוצטו, בחור איטלקי מאוד חביב שהתחברתי אליו עוד מהסדנא ההיא. בכלל, ש לי חיבה יתרה לאנשים שיודעים ומבינים את המטבח האיטלקי :).

יחד איתי היו בסדנא חבריי הבלוגרים, כולם ללא יוצא מן הכלל בשלנים מעולים, ומה אני אגיד לכם… אומנם כן, קיבלנו מתכונים מודפסים, אבל באמת … שלא נוסיף לזה טאצ' אישי?! אין סיכוי! השולחן היה עמוס מעדנים שפשוט אי אפשר לתאר במלים. כל מה שאוכל לעשות בשבילכם בעניין הזה – זה להראות לכם את התמונות :).

התחלנו מסקירה קצרה, אותה נתן מר אורי מיטל, מנכל חברת "דגי הדן". מהסקירה הסתבר שבארץ, שתרבות האוכל כאן היא ים-תיכונית, בכל זאת מעדיפים עוף! זאת רק סטטיסטיקה אומנם, אבל עדיין … קצת מוזר לי. בכל מקרה, קיבלנו הסבר גם על מהו בכלל הדג הזה – פורל, מדוע הוא בריא, איך מגדלים אותו, לאילו גדלים הוא מגיע. ולמרות שאני אישית, מאחר ודיי הכרתי את הדג הזה, חיכיתי הרבה יותר לתחילת האקשן, הנה כמה עובדות על דג הפורל – טרוטה, בעברית, שלא ידועים כל כך:

• בארץ גדל אך ורק בנחל הדן שבצפון
• מנה של 250 גרם לשבוע מספקת את הכמות של אומגה 3 הנדרשת לאדם מבוגר
• ניתן להשיג אותו גם טרי וגם קפוא, במשקל בין 350 ל-550 גרם לדג, שלם או מפולט
• ניתן גם להשיג דג פורל "משפחתי" במשקל עד 2 ק"ג

לסדנא הזאת היה עוד שותף – מר יאיר קבון, מנהל מרכז המבקרים של כד בני דרום. ממש שכן, מבחינתי – אני הרי אשדודי. הוא סיפר לנו על התוצרת של הכד – שמן זית, צנצנות חמוצים – פלפל שרי, צימוקי זיתים, שום כבוש, מוצרי אנטיפסטי, פירה חצילים קלויים… את כל המידע אפשר למצוא באתר של הכד, או ישר להתקשר למרכז המבקרים בבני דרום.

טוב, אני לא אכנס כאן ליותר מדיי פרטים ומספרים משעממים – הרי בשורה תחתונה, אתם, כמוני, מחפשים אקשן, נכון? מצוין! הנה מתכון, ככה, כמו שאני אוהב, דג, בלי יותר מדיי רעש ופעמונים, על הגריל, מינימום עבודה, מקסימום תוצאה! הכנו אותו בסדנא יחד עם תותי מהבלוג ״ללקק ת׳תות״.

אני מגיש לכם פורל צלוי על האש בשום כבוש ושמן זית!

• 4-5 דגי פורל שלמים במשקל בינוני – 300-400 גרם לדג
• 1 צנצנת של שום כבוש
• מיץ מ-1 לימון
• 1/2 כוס שמן זית כתית מעולה
• חופן כוסברה קצוצה דק
• מלח ים
• פלפל שחור גרוס
• 1/2 כפית כמון
• 1/4 כפית שבבי פלפל צ׳ילי גרוס

בגדול, אין פה הרבה מה לעשות. את הכוסברה קוצצים דק, מערבבים בקערה עם שאר חומרי המרינדה, מכניסים לתוך בטן הדגים, מורחים בשמן זית מבחוץ טוב טוב.

גריל – צליה ישירה, חום בינוני, בערך 8-10 דקות על כל צד. בזמן הצליה אני ממליץ להבריש מידי פעם את הדגים בשמן שנותר בקערה. זה גם ימנע יתייבשות וגם יוסיף ארומה לדגים.

מה שכן – תיזהרו מאוד כשאתם הופכים את הדגים. העור מאוד עדין וקל מאוד לקרוע אותו. לא שזה יוריד מהטעם של הדג, אבל היופי של המנה ייהרס קצת. כמובן, שאת הדג הופכים עם פאלטה – ה"שפכטל", ולא עם מלקחיים.

להגשה, תפזרו עוד קצת מהשמן עם השום והתבלינים על הדגים.

מתכונים למנות נוספות שהוכנו בסדנא על ידי חבריי תוכלו למצוא כאן בצורת קובץ PDF – נוח ופשוט. והתמונות, כידוע, שוות אלף מלים :-).

בתאבון!