לפני קצת יותר משבוע, ביום גשום וסוער, מצאתי את עצמי מגיע לנמל תל אביב. אני חייב לומר, שלהגיע לשם כשהרוח מעיפה לאנשים את המטריות והגלים פשוט עולים על המדרכות, זו חוויה בפני עצמה. אבל הייתה לי מטרה לבקר במסעדת ה”סוכה הלבנה”, וזה מכמה סיבות. קודם כל, כי הוזמנתי לשם (זה, כמובן, למען גילוי נאות), אבל גם כי אני חובב מושבע של פירות ים ודגים, ושמעתי המון שבחים על המקום. בכל מקרה, הגעתי לנמל תל אביב, חניתי בסמוך להנגר 4 ובריצה בין פרצי רוח סוערים וממטרי גשם נכנסתי למסעדה.

העיצוב של המקום מינימליסטי, לא מצועצע ומתאים לשם – הקירות לבנים, ובכלל האווירה יוצרת הרגשה של אור, של לבן. כמובן, יש את אלמנט הסוכה – פרגולה שסגורה בחורף, המשקיפה לים. בתוך המסעדה, בקירות, מובנים אקווריומים עם דגים, וממש ליד הכניסה עומד אקווריום גדול שבו מוחזקים הלובסטרים. המסעדה מייבאת אותם מקנדה, חיים, וכך הם מוחזקים בתוך האקווריום עד שאיזה אורח יחליט שבא לו על לובסטר. במלים אחרות, מהאקווריום – לצלחת.

הבעלים של המקום, עובדיה, ערבי נוצרי מיפו, נולד בשנת 1954 בשכונת עג’מי, סמוך לרחוב שישים. בשנות ה-90 הוא החליט לפתוח מסעדה, כמו שהוא אמר, לכל כיס. לא רחוב מהבית שבו נולד הייתה מן סוכה כזאת על עמודים, שבעל המקום צבע בלבן. שם נפתחה המסעדה. שם לא היה לה ממש, אבל כולם הכירו את המקום כ”סוכה לבנה”, בגלל הצבע של העמודים. אז, לפי העיקרון, שלא משנים את מה שעובד, השם נשאר.

בן של דייג, עובדיה בנה את התפריט מדגים ופירות ים בסגנון מזרחי. הריחות, התבלינים, הצבעים, הדגים שעוד בבוקר שחו להם בים התיכון, יחד עם המנות המסורתיות, כמו חומוס, טחינה, סלטים שונים ומשונים – כל מה שאנחנו מכירים כמטבח ים תיכוני “קלאסי”.

כך יצא שלעיריית תל אביב היו תכניות אחרות לגבי האזור שבו שכנה המסעדה (תכנית “מדרון יפו”, למי שמכיר ויודע). למרות העובדה שבאותו אזור יש מסגד, שדיי חוסם את התכניות האלה, עובדיה לא הצליח להמשיך ולנהל את המסעדה במקום שבו נפתחה ונאלץ לחפש מקום אחר. הוא מצא אותו בנמל תל אביב, ולפני כמה שנים המסעדה עברה להנגר 4 של הנמל.

התפריט עבר כמה וכמה שינוים. היום הוא כולל מנות שאפשר להגדיר אותן כ”מטבח פיוז’ן” – שילוב בין מזרח למערב, עם נגיעות של הבישול ה”יפואי”.  יש גם מנות בשריות – פטה כבד עוף בקראסט בוטנים עם ריבת בצל או צלעות טלה על הגריל (שאגב אני אישית לא ממש אהבתי). קיים גם תפריט ילדים. אותי, בתור חובב הגריל, הפתיעו המנות של דגים על הגריל – באס, דניס, לברק, לוקוס. גם המנות המשולבות – דגים עם פירות ים (שרימפס, מולים) – היו מצוינות. שוב, זה עניין של טעם, אבל מבחינתי פירות ים – זה הדבר (בה’ מודגשת). מבחינת קינוחים – המצב דיי “קלאסי”: בקלאווה, בוואריה, מלבי, מוס פסיפלורה, עוגת שוקולד, קרם ברולה, שטרודל תפוחי עץ. במלים אחרות, בהחלט מוכר וטעים, אבל ממש לא מפתיע.

כשמגיע הזמן של החשבון, זה דווקא כן יהיה מפתיע. ארוחה ממוצעת לזוג, עם יין, קינוח ומנות ראשונה ועיקרית, תעלה לכם משהו כמו 400 שקלים. הייתי בדיי הרבה מסעדות של דגים ופירות ים, ולי זה נראה מחיר הוגן. מחיר ממוצע של מנה ראשונה – 49 שקלים. עיקרית (דגים) – 100-110 שקלים, ועיקרית פירות ים – 150 שקלים. אגב, המחיר של המנה העיקרית כולל כבר את כל הסלטים, החומוס והפיתות עם זעתר. עוד דבר לגבי המנות – “תיזהרו” שם מהפלטות (לזוג ול-4). בשולח שלידי ישבו 4 אנשים שהזמינו פלטה כזאת וממש בקושי סיימו אותה.

בתור נקודה שלילית משהו אני יכול לומר, שמנות בשריות במסעדה אפילו לא קרובות לרמה של המנות של פירות ים ודגים. מצד אחד – הגיוני – זה מסעדת דגים ופירות ים! ומצד שני – רמה זאת רמה. בכל מקרה, אם אתם מתכוונים להזמין מנה בשרית – אל תצפו למשהו מזהיר.

תפריט היינות לא מגוון במיוחד, למרות שהיין לא רע. דווקא ממסעדה כזאת הייתי מצפה למגוון יותר רחב של יינות, אבל שוב, זה לא ממש נורא, פשוט עוד נקודה לא כל כך חיובית.

לסיכום, אם אתם בעניין של דגים או פירות ים, בהחלט מומלץ. תמורה הוגנת וטובה לכסף שלכם והנאה לא קטנה לחך .