לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי בדואר חבילה, ובה שני בקבוקי ערק "מצדה", מזקקת הערק מהכפר מעיליא שליד מעלות. כשזה נוגע לשתיה, אני לא חובב של משקאות בסגנון הזה, אבל לבשל איתם, בייחוד כשהמתכון רק ירוויח מזה – בכיף. בקיצור, לקחתי את המרינדה עם כל הטעמים החזקים של המזרח הרחוק והפגשתי אותה עם הטעם המזרח תיכוני של הערק. תוצאה – כנפיים צלויות במרינדה של ערק וסויה, טעם ליקריץ מתוק שמשתלב בצורה מעניינת עם הבשר.
בפרק הזה (והאחרון) של היומן החלטתי לשלב את הימים ה-5 וה-6 של הטיול. אלה היו ימים עמוסים בנופים, עיירות, מקומות… במקום לחפור לכם במלים אני שוב אתן לתמונות לדבר. דרכנו – למעבר הרים Consuma שבהרי קסאנטינו, טירת Castello di Poppi והעיר ארצו (Arezzo). בנוסף, סיפור של ארוחת ערב במסעדה מאוד מיוחדת – Osteria Il Canto del Maggio.
היום הרביעי התחיל בנסיעה לעיירה קסטלינה (Castellina), שלמרות שהיא היתה נחמדה ומעניינת, זאת עדיין היתה מבחינתי רק תחנת הביניים בדרך לאירוע העיקרי – סיור וטעימות היין ביקב קאסה סולה (Casa Sola), או בעברית – הבית הבודד. בהמשך, סיירנו ב"עיר הפעמונים" – סאן ג'ימיניאנו (San Gimignano), שבנוסף לביקור בגלידריה שהוכתרה כאלופת העולם בגלידות, גם סיפקה לנו חוויה שיכלה להסתיים, איך לומר… רועש למדי 🙂 .
ללא ספק, זה היה היום המסעיר ביותר בכל הנסיעה הזאת. פירנצה, בירת טוסקנה, מעוז משפחת מדיצ'י, הערש של הרנסאנס… ואם זה לא מספיק – שיעור בישול אחד על אחד עם השף האיטלקי פרנצ'סקו אראנצ'יו בבית הספר לבישול "In Tavola". אם זה לא התגשמות החלום – אני לא יודע מה כן!
היום השני במסע הקולינרי בטוסקנה… התכנון של היום – להגיע למונטפולצ'יאנו, משם – לסיור וארוחת צהריים בחווה אורגנית Podere Il Casale, להמשיך לעיירה מונטלצ'ינו, הבית של יינות הברונלו ולקראת הערב להגיע לווילה שבה העברנו את ארבעת הלילות הבאים.
אילו מישהו היה אומר לי לפני שנה, שאמצא את עצמי בתכנית ריאליטי בטלוויזיה, הייתי אומר לו שהוא כנראה לא ממש צלול בדעתו. אם, בנוסף, עוד היה אומר לי, שאזכה… בשלב הזה כנראה פשוט הייתי צוחק לו בפרצוף. אבל לעולם אל תגיד לעולם, אה? בפברואר 2013 לא רק שהשתתפתי בעונה השניה של "בואו לאכול איתי", תכנית הריאליטי שבאה במקור מאנגליה, אלא גם זכיתי בשבוע השלישי. מה הפרס? אתם מוכנים? מסע קולינרי של 6 ימים בטוסקנה! אז נסעתי, טעמתי, ראיתי וכמובן צילמתי! עכשיו אני גאה להציג את הפרק הראשון ביומן המסע שלי, שמתאר, מן הסתם, את היום הראשון של הטיול המטורף הזה.
כבר כתבתי על החוויות שקשורות לתחביב החדש שלי של רכיבת אופניים. אז הפעם – יש גם מתכון 🙂 . בסוף השבוע האחרון השתתפתי באירוע ספורט מדהים שנערך במדבר – 2013 Veolia Desert Challenge. מסלול רכיבת שטח של 24 קילומטר, הפנינג מדברי ענק, מוזיקה, תחרויות ילדים, טיולים… רוב המשתתפים, במיוחד אלה שבאים לא מהדרום, הגיעו למתחם הקמפינג במקום, וממש תוך כמה שעות ביום שישי צמחה שם עיר אוהלים! בקיצור – כיף!
אז אם אמרנו אוהלים, אמרנו גם אוכל שטח, וכידוע, אוכל שטח הוא תמיד, אבל תמיד יותר טעים! 🙂 כשירד הערב העמדתי את הווק מברזל יצוק על כירה ניידת ו… כעבור כחצי שעה אכלנו אני וחבר שלי, שבא לרכב איתי, את הצ'ילי קון צ'וריזו, שאת המתכון שלו אני רוצה לספר לכם!
מכירים את זה, שהלפעמים אתם רואים קינוח שנראה מגניב, וממש בא לכם להכין כזה, ואז המחשבה שבאה מיד אחר כך היא "אבל זה בטח ים של עבודה…."? אז זה בדיוק מה שאני תמיד חשבתי על הפנה קוטה, ויודעים מה? כמה שטעיתי! אני רוצה להציג לכם את אחד המתכונים הפשוטים ביותר לקינוח שראיתי עד כה. אחרי זה אין לכם שום תירוץ לא להכין אותו, בייחוד בעונת התותים 🙂
לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי, כנפיים צלויות על האש היה ותמיד יהיה הנשנוש האוניברסלי. הרי לא סתם בבאפלו (Buffalo, NY) ראש העיר אפילו קבע יום מיוחד כ"יום הכנפיים הלאומי", וכל שנה נערך שם פסטיבל הכנפיים הגדול… בקיצור, אני מציע להפוך את העניין הזה מ"לאומי" ל"בינלאומי", ובתור אבן הפינה – הנה מתכון לכנפיים פשוט מטריפות עם זיגוג פטל ובלסמי.
דם, אש ותמרות עשן 