היום השני במסע הקולינרי בטוסקנה… התכנון של היום – להגיע למונטפולצ'יאנו, משם – לסיור וארוחת צהריים בחווה אורגנית Podere Il Casale, להמשיך לעיירה מונטלצ'ינו, הבית של יינות הברונלו ולקראת הערב להגיע לווילה שבה העברנו את ארבעת הלילות הבאים.

מוקדם בבוקר יצאנו מהמלון באורבייטו  לכיוון סיאנה (Siena). היעד – אחת העיירות המפורסמות ביותר בטוסקנה – מונטפולצ'יאנו. הסתובבות ברגל בסמטאות העיר העתיקה, הכיכר המרכזית – פיאצה גראנדה, חנויות היין והגבינות שמסביב וריחות שפשוט… אין לתאר. אז אם לא הריחות, לפחות את המראות אני יכול להראות לכם. אגב… אחד הדברים הביזאריים שראיתי שם היה מוזיאון העינוים. כן כן, אלה של האינקוויזיציה למרות שאלה ישבו בספרד, אבל עדיין… אז התכוננו גם לכמה תמונות קצת קשות למראה, אם יש לכם דמיון פורה במיוחד :).

אחרי הסיור במונטפולצ'יאנו יצאנו לכיוון העיר פיינצה, לחווה אורגנית ניסיונית בשם Podere Il Casale. פגשה אותנו שם סנדרה, אישה מאוד נחמדה, שיחד עם בעלה, אוליס (Ulisse), יסדה את החווה. סנדרה הסבירה לנו על ייצור הגבינות שנעשה בחווה באופן מסורתי בן מאות שנים.

הידעתם, למשל, שכדי ליצור גבינת פקורינו אמיתית, לגיבון חלב הכבשים משתמשים באנזים שנלקח מקיבות העגלים? זהו, שגם אני לא ידעתי. אבל בכל זאת, יש גם בשורה לצמחוניים – ישנן גבינות פקורינו, שהאנזים המגבן הוא תמצית ארטישוק פרעי… אגב, השיטה הזאת נחשבת "חוקית" רק בטוסקנה, כך שלמשל פקורינו רומנו איטלקי אמיתי לעולם לא יהיה כשר, וגם לא פקורינו סארדו.

גבינות הפקורינו עוברות יישון עד 24 חודשים, אבל נמכרות כבר מרמת היישון של 3 חודשים – אלה הן גבינות פקורינו פרסקו. בין לבין אפשר למצוא עוד 4-5 רמות הבשלה שונות, אבל דווקא הפרסקו והפקורינו הבשלה ממש הן הגבינות הנפוצות יותר.

עוד עובדה מעניינת על גבינות – בתרגום מילולי המילה האיטלקית פורמג'יו (formaggio – גבינה באיטלקית) היא למעשה "פורמה די מאג'יו" (forma di maggio), או "תבנית של מאי". בערך בחודש יוני הכבשה נכנסת להריון, טלאיים נולדים לקראת החורף ואז למשך 4-5 חודשים הכבשה מניקה את הטלא. זאת הסיבה שיש רק חודש אחד בשנה, שבו חולבים את הכבשים, והחלב נלקח בשביל לעשות גבינות.

אחד מתוצרי הלוואי של ייצור פקורינו הוא, לא פחות ולא יותר, הריקוטה. פירוש השם הוא "חימום מחדש". את הנוזלים שמסוננים מגבינות הפקורינו מחממים ומחמיצים שוב, ומזה עושים את גבינת הריקוטה. אני אישית הכי אוהב ריקוטה פרסקה, שהיא הריקוטה הרכה והלא מסוננת, וממש ממש טעימה ומתאימה לקרמים, מוסים, עוגות גבינה ומה לא.

 אחרי סיור והסברים הגיע הזמן לארוחת הצהריים שכמובן היתה על טהרת תוצרת החווה והשדות שמסביב. אגב, המקום מתמחה במשהו מאוד מעניין שנקרא "slow food" – אתה אוכל את מה שאתה מייצר ו/או מגדל. כך למשל, הסלט שהוגש לנו עד לפני רבע שעה כולו היה עדיין בשדה 🙂 

אני חייב להודות, שרק בארוחה הזאת למדתי, שאת הגבינה אפשר לאכול לא רק עם יין, אלא גם עם דבש או ריבה. עד עכשיו זה תמיד נראה לי קצת הזוי – כלומר, מה הקשר בין גבינות למתוק!? מודה בטעות, מכה על חטא, היום אני חסיד נאמן של אכילת גבינות קשות עם דבש, ותאמינו לי, אם וכאשר תנסו – תבינו על מה אני מדבר.

הסרטון הבא מציג תמונות מגרות חיך במיוחד – ראו הוזהרתם 🙂

היעד הבא – מונטלצ'ינו. עוד עיירה מאוד ציורית, עם מבצר (Fortezza) מרשים וחנויות היין, שבהן טעמנו את היינות הברונלו המפורסמים ואכלנו גלידה איטלקית מהסוג שבאמת מוצאים רק באיטליה 🙂

מצגת זאת דורשת JavaScript.

התחיל להחשיך, ובנוסף גם התחיל גשם דיי חזק, אז החלטנו לוותר על ביקור באחד הייקבים שבאיזור, ונסענו ישר לכיוון העיר ארצו )Arezzo(. הווילה, שבה העברנו את ארבעת הימים הבאים נמצאת בכפר קטן "לורו צ'יופנה" (Loro Ciuffenna) ונקראת "ווילה בלפוג'יו" (Villa Belpoggio), או בעברית – הווילה על הגבעה היפה.

התמונה – מאתר http://www.villabelpoggio.it/en/

בפרק הבא – נבקר בפירנצה וגם בשיעור בישול איטלקי בבית הספר "In Tavola", וכן! יהיו גם מתכונים איטלקיים מקוריים מהשף פראנצ'סקו אראנצ'יו 🙂