המנה הפשוטה הזאת בעלת היסטוריה מפוארת של אלפי שנים… היא קיימת באינספור גרסאות בהודו, בלקן, קווקז, מרכז ודרום אסיה, ובכל הגרסאות הללו הבסיס הוא אורז שבושל בציר מתובל… ברירת המחדל של הבשר בגרסאות הלא צמחוניות היא כבש, אבל הפעם אני מציע גרסה הרבה יותר קלה עם עוף.
מזג אויר לא בדיוק פינק אותנו בשבועות האחרונים… אז הוצאתי את סיר ה"קזאן" של סבתא שלי, סוג של חצי-כדור עשוי סגסוגת עלומיניום יצוקה, שבו אני מבשל את כל מה שדורש זמן רב על האש, והחלטתי שאני עושה מחווה למה שסבתא שלי היתה מבשלת כמעט מדי שבוע כשהייתי ילד. קוביות בקר, בצל, גזר, תפוחי אדמה… בקיצור – הדברים הפשוטים והטעימים.
שלום!
כשהעליתי את התמונה הזאת בעמוד הפייסבוק שלי הכותרת הייתה "המבורגרים ושיפודים". חברים דוברי היוונית שלי (ויש לי הרבה כאלה, הודות לעבודה בחברה עם מרכז פיתוח בקפריסין) אמרו לי שזה סובלאקי, ולכן החלטתי לקחת את הפוסט הזה לכיוון היווני. אז היום – קבבים יווניים – mpiftekia – וסובלאקי פרגיות!
היי!
מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי או מכיר אותי אישית יודע, שהשורשים שלי הם במזרח אירופה. אך אם לדייק, מדובר בחבל ארץ שלא הרבה שמעו עליו – בסרביה. זהו אזור יחסית קטן שנמצא בין מולדובה, אוקראינה והים השחור. במשך כל ההיסטוריה האזור היה לטרף נחשק – מי רק לא כבש אותו. טורקים, רומנים, רוסים, מולדבים ועוד חבורה לא קטנה של עמים שתקופות שלטונם באזור היו יחסית זניחות… בכל אופן, כל העניין הזה יצר מטבח ייחודי ומאוד ססגוני, וזה בדיוק המטבח שאני זוכר מהילדות. אחת המנות היותר אופייניות למטבח הבסרבי והרומני היא mititei, או מה שאנחנו מכירים בתור הקבב הרומני. אז הנה הגרסה שלי, שמבוססת על זיכרונותיי ועל חוש ההרפתקנות שלי באוכל.
חזה עוף הוא אחד הנתחים שאנשים בדרך כלל נמנעים מלשים על הגריל. לרוב בגלל שהנתח הזה מאוד דל שומן, ולכן בצליה יוצא יבש. או, אם כבר כן בוחרים לצלות דווקא חזה עוף, מתחילים לשחק עם כל מני משרות, מרינדות, עוטפים אותו במשהו שומני או ממלאים… אבל אם אני אגיד לכם, שיש דרך הרבה יותר פשוטה להגיע לחזה עוף ממש ממש עסיסי וטעים בלי כל המשחקים האלה, ככה, בפשטות, בצורה הכי ישירה ולא דורשת הכנות מקדימות? בואו ואראה לכם.
שלום שלום!
יש מעט מאוד מאכלים שמזוהים יותר עם המטבח הרוסי מאשר כוסמת. בתקופת השלטון הקומוניסטי, כשרוב מדפי המזון בחנויות סבלו באופן כרוני מריקנות יתר, כוסמת משום מה תמיד היתה בנמצא, וזאת הסיבה שהיא הפכה לאחד מעמודי התווך של המטבח הרוסי. אני לקחתי את הטעם הזה, שאני זוכר בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, ושדרגתי אותו מעט, על ידי השילוב של מטבח נוסף שאני מאוד אוהב – המטבח מהאסיה התיכונה – אוזבקיסטן, קזחסטן וכדומה. מה שיצא – זה שילוב מעניין של דייסת הכוסמת הרוסית עם האושפלאו או הפלוב הפרסי, ואני רוצה לומר לכם, שילוב מאוד מאוד מוצלח.
שלום שלום!
אני שמח לספר שסוף סוף רכשתי מעשנת. לפני המעבר לאוסטרליה היתה לי מעשנת של וובר, איתה נאלצתי להיפרד, הודות לתקנות המכס ומשרד הבריאות האוסטרלי. במשך חצי שנה עשיתי סקר שוק בניסיונות למצוא מעשנת יותר שווה, ולבסוף – חזרתי למתקן המטורף הזה של וובר, אמין, מוכר וטוב, שזכה אצל הבנים שלי בכינוי "R2D2"
היום אני מציע לכם מתכון לשוקי הודו מעושנות ,שמדגים איך טכניקות בסיסיות יכולות להביא לתוצאות ממש מרשימות. בשר הודו בדרך כלל זול יחסית, אבל אם מכינים אותו נכון, יכול להיות ממש דליקטס.
המבורגר בימינו הוא הג'אנקפוד האולטימטיבי… אבל לדעתי זו סטיגמה, שנדבקה למאכל הזה שלא בצדק. המבורגר טוב רחוק שנות אור מלהיות ג'אנק, ואם עושים אותו בלי תוספות מיותרות, אחד המאכלים הטעימים ביותר שאי פעם ירדו מהגריל.
היום אני רוצה להראות לכם את המתכון שלי להמבורגר בקר וטלה, שאני מכין באופן קבוע כבר שנתיים, כי הבנים שלי פשוט לא מוותרים לי עליו אף סופ"ש!
סינטה של חזיר בעיניי אחד הנתחים היותר שימושיים. מצויינת לסטייקים, כמו כן לשיפודים, ואפילו, כשמשטחים אותה, למילוי בכל מיני דברים טובים :). אבל הפעם אני מכין את הנתח השלם בתור צלי, ושיטת ההכנה היא הקלאסית ביותר שקיימת בעולם הברביקיו – צליה עקיפה.
שלום שלום!
אז חזרתי לבשל, חזרתי למתכונים ואני ממש שמח לחזור לפוסטים בבלוג שנזנחו לטובת המעבר לחצי הכדור הדרומי.
היום – שדרת צלעות טלה שלמה על הגריל בשיטת ה"סגירה ההפוכה", שיטה שמבטיחה בשר עסיסי וטעים במיוחד.
דם, אש ותמרות עשן 