אחד הדברים היותר מגניבים בספר של גורדון ראמזי, שעליו התחלתי לדבר בפוסט על ביף וולינגטון, הוא שהמתכונים קצרים. זה לא עושה אותם פשוטים יותר, כמובן, אבל הם באמת קצרים. אז אני רוצה להציע לכם הפעם את אחד הקינוחים מהספר, משהו שבחרתי בגלל האהבה שלי לעוגות גבינה. אני אוהב את עוגות הגבינה האפויות, הכבדות, שממש מרגישים את הגבינה בהם. אז אני מציג לכם את הבחירה שלי בתור קינוח ראשון מהספר, עוגת גבינה עם ריקוטה.

להמשיך לקרוא ←

הפוסט הזה, אפשר לומר, נכתב מתוך הממ"ד, תוך כדי חיבוק הבנים ורעש של אזעקות וקולות הפיצוצים של יירוטים והנפילות. כן, אני אשדודי. אומנם לא תחת הגשם הבלתי פוסק כמו החברים בעוטף עזה, שדרות ובאר שבע, אבל הולכים לישון לנעימת האזעקות ומתעוררים לרעשים של הפיצוצים, מחזקים את ידיהם של החיילים ודואגים לכל החברים והמשפחה במקומות היותר מופגזים. ומעל לכל, מקווים שכל זה יסתיים במהרה.

אפשר לומר, שבישול הוא סוג של תרפיה בשבילי. כשאני מבשל אני נמצא בעולם שהוא כאילו ״מאונך״ לעולם הרגיל, במובן שהזמן הרגיל כאילו עוצר מלכת… סוג של escapism כזה. אז החלטתי, שאני מוצא כמה רגעים בין האזעקה לאזעקה ומכין משהו מספיק מהיר מחד גיסא, ומקורי ומעניין מאידך. אז הנה… נשנוש מטורף לגמרי, שראיתי פעם בארצות הברית, בשיקגו, ועכשיו משחזר בבית. קבלו את החסילונים בבייקון על האש! להמשיך לקרוא ←

בביקור האחרון שלי בלונדון עברתי בחנות בשם "Waterstones". זוהי חנות ספרים בגודל של סניף שופרסל בארץ, עם מגוון שחובב ספרים כמוני יכול היה רק לחלום עליו. אגב, ממש לא החנות הגדולה ביותר – ברחוב אוקספורד בלונדון יש חנות ספרים עוד יותר ענקית. בכל אופן, אחד המוקדים היותר מעניינים מבחינתי שם היתה המחלקה לספרי בישול. שימו לב, מחלקה! לא מדף, לא ארון, אלא פינה בגודל של חדר מלאה בספרי בישול מכל הסוגים והמינים, ממוינים לפי סגנון בישול, סוג המטבח, המחבר – בקיצור, סדר כמו שרק אנגלים (נו טוב, אולי גם גרמנים ;-)) יכולים לארגן. להמשיך לקרוא ←

מה אני אגיד לכם… הסוף שבוע הזה לא ממש השאיר סיכוי לעשות משהו על הגריל, גם כשזה מתחת לפרגולה. מה לעשות, אני לא אוהב גשם. לא אוהב, וזהו. המזג אוויר הזה גורם לי לרצות רק דבר אחד – להתחבא מתחת לשמיכה ולהירדם. אבל בכל זאת גירד לי באצבעות, וביום שישי מצאתי במעמקי המקפיא שלי את החזה הודו שנשכח וננטש שם כבר כמה שבועות, בקור המקפיא תרתי משמע :). החלטתי שהגיע הזמן לתת לו את הצ'אנס שלו, ושאני כן עושה איתו משהו. להמשיך לקרוא ←

מכירים את זה, שיש מנות שאתם פשוט נהנים להכין כל הזמן וזה לא נמאס? אז אצלי זאת המנה של הרוסטביף משופד עם נקניקיות, גזר ובגרסה הלא כשרה – גם גבינת צ'דאר טובה. כשמגישים כזה דבר ופורסים אותו ככה, על השולחן, מול האורחים שלכם, זה פשוט גורם להם (א) להזיל ריר בכמויות מסחריות ו-(ב) – להעריץ אתכם על הדמיון והתעוזה הקולינרית. תאמינו לי, אני מדבר מניסיון! :). להמשיך לקרוא ←

לפני קצת יותר משבוע הייתי אורח במסעדה ששמה מכוון היישר לבלוטות הריר של קרניבור מצוי. המסעדה נמצאת ברמת החי״ל בתל אביב, רחוב הברזל 34, ונקראת, לא פחות ולא יותר, ״עב בשר״. להמשיך לקרוא ←

שלום שלום!

החלטתי, שבין דיווחים ממסעדות היוקרה אני אסדר לכם סוג של "מרענן חך" – משהו כדי לאפשר לכם מנוחה קטנה מהדברים הבאמת גדולים. אז הנה משהו שהוכן, האמת, דיי מזמן, אבל עד היום איכשהו לא הגעתי ללפרסם את זה. אז הנה… קינוח מעניין ומאוד מאוד קליל – מוס יוגורט ואוכמניות עם רוטב קרם דה קאסיס. גילוי נאות – אני הייתי אחראי רק על הסירופ :). להמשיך לקרוא ←

הפוסט הזה לא ממש שייך לסדרה על הטיולים שלי באמריקה, אבל הוא בהחלט שייך לנסיעה אחרונה שלי ללונדון. אל על, כידוע, לא טסים בשבת, לכן הטיסה שלי לארץ היתה ב-22:30 במוצאי שבת. הצ'ק אאוט במלון הוא 11 בבוקר, ובמשך היום אני ועמיתה שלי לעבודה הסתובבנו ברחובות לונדון. טוב נו, בעיקר באוקספורד סטריט, רחוב הקניות הכי סוער בלונדון :).

כשהגיע הזמן לארוחת צהריים, נכנסנו למסעדה איטלקית קטנה לא רחוק מכיכר הפיקדילי, בשם Fratelli la Buffala, או בעברית – משהו כמו אחוות הבופלו :). התפריט הציע כמה וכמה סוגי פסטה ברטבים שונים, וגם מנות כמו La Bufalata – שזה פשוט כדור מוצרלה בופלו טעימה במיוחד עם ירקות אנטיפסטי… אבל המנה שבאמת גנבה את ההצגה מבחינתי היתה ה- Lo zuccotto di melanzana – חציל ממולא קרם ריקוטה, ואמרתי לעצמי שאני פשוט חייב לשחזר את ההנאה הזאת בבית. עשיתי קצת חקירות לגבי המנה – והתוצאה לפניכם :). תהנו! להמשיך לקרוא ←