אוקיי… פרק ב', וכמו שהבטחתי בפוסט הקודם כאן, אנחנו בהחלט הולכים להעלות הילוך. מדובר באחד השפים היותר ססגוניים בזירה הקולינרית העולמית, איש הקרוקס הכתומים והקטנוע, האיטלקי והג'ינג'י סניור מריו בטאלי!

הזכרתי את תכנית הטלוויזיה "Iron Chef" (שף הברזל), ומי שאף פעם לא ראה, הנה דוגמא קטנה, בהחלט רלוונטית לנושא הפרק :).

עכשיו הבנתם למה אני כל כך רציתי לבקר במסעדה שלו? יופי! אז נתחיל כרגיל מהחלק העיוני :).

אז ככה… מריו נולד וגדל בסיאטל, וושינגטון. תחום ההשכלה הראשוני שלו הוא (קחו נשימה!) תולדות תקופת הזוהר של התיאתרון הספרדי! אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת רוטגרס, הוא נסע לנסות ללמוד בבית הספר העילי "לה קורדון בלו" בלונדון, שממנו פרש כמעט מייד עקב "חוסר עניין", כמו שהוא אמר. מה שעיצב את מריו כשף הוא דווקא תקופת היותו שוליה אצל השף האגדי מרקו פייר ווייט ועוד שלוש שנים של אימון קולינרי נמרץ בכפר Borgo Capanne בצפון איטליה, שמונה 200 תושבים בלבד.

מריו חוזר לארה"ב, ופותח בשנת 1998 יחד עם שותפו ג'ו בסטיאניצ' את מסעדת ה- "Babbo Ristorante e Enoteca" בגרינוויצ' ווילג' בניו יורק, והמסעדה הזאת זוכה כמעט מיידית בתואר "מסעדת השנה" מטעם קרן ג'יימס בירד (James Beard Foundation).  מריו משלב במסעדה את הבישול האיטלקי המסורתי עם ההרפתקנות הקולינרית הטבעית שלו, והסגנון הזה הופך את המסעדה למוסד קולינרי ייחודי ביותר.

למריו בטאלי הישגים שרק כדי לתאר אותם אני אצטרך לכתוב כאן מגילה דיי רצינית. למשל, בשנת 1999 הוא הוכתר כאיש השנה על ידי הירחון GQ, ב-2002 הוא זכה בתואר "Best Chef: New York City" מטעם קרן ג'יימס בירד, ב-2005 אותה קרן העניקה לו את התואר "Outstanding Chef of the Year". בשנת 2001 הוא קיבל את ה-"D'Artagnan Cervena" – פרס יוקרתי ביותר של תעשיית המזון האמריקאית על הישגי החיים.

נכון להיום, מריו כתב 9 ספרי בישול, ביניהם ה-"Simple Italian Food", וגם ספר השף של ה-Babbo – "The Babbo Cookbook" וכמובן האהוב עליי – "Mario Batali – Italian Grilling".

מריו הוא הבעלים של כמה מהמסעדות היותר טובות בניו יורק, כמו Lupa Osteria Romana, טרטוריה בסגנון רומי, Esca – מסעדת פירות ים בסגנון דרום איטליה, Otto Enoteca Pizzeria ליד וושינגטו סקוור פארק ועוד רבות. בשנת 2008 מריו וג'ו מגיעים לווגאס, ושם, במלון פלאצו (Palazzo) נפתחת מסעדת הדגל שלהם בלאס ווגאס – ה-Carnevino.

טוב, מספיק עם התיאוריה, נעבור לחלק היותר מעניין. נתחיל מפינוק השף – כדורי גבינה בטיגון עמוק. נשמע פשוט? הטעם של הדבר הפשוט הזה גרם לי כמעט להוציא קולות מגונים שם! המרכיבים: גבינות פקורינו רומאנו, פרמיג'אנו רג'יאנו וגורגונזולה.

רק תראו מה הולך שם בפנים.

לחם – לבן, פשוט וטעים, אבל החמאה – שום ויין אדום מצומצם, ורוזמרין.

והנה המנה הראשונה – קרפצ'ו ביזון. לא, לא בופאלו! ביזון, אמרתי :)! זו חיה אחרת, נחשבת לגדולה בין חיות היבשה באמריקה הצפונית. פילה, כמובן! מאוד, אבל מאוד טעים!

עוד תמונה של המחזה המרייר הזה:

מנה ראשונה נוספת, ופה אני מזהיר את כל אלה שנגעלים בקלות… זה הולך להיות מסוכן :). לפניכם – תמנון צלוי על הגריל עם ירקות מוחמצים ולימונצ'לו!

נביט גם מקרוב…

וכך זה נראה על הצלחת שלי.

ממשיכים למנה עיקרית… מוכנים? סטייק סינטה על העצם במשקל של 450 גרם עם רוטב גורגונזולה ומסקרפונה בצד. את הסטייק הביאו על עגלה, והבחור המצחיק הזה (אחלה תסרוקת, אה? 🙂 ) פרס לנו אותו באופן אלגנטי ויפה.

והנה הצלחת… ככה אני אוהב את הבשר – מדיום מושלם!

הרוטב – גורגונזולה ומסקרפונה עם עשבי תיבול…

תוספת – פירה תפוחי אדמה עם מסקרפונה וביצה… פירה רך ועדין, ומיוחד מאוד!

עכשיו רק תגידו לי שהתמונה הזאת לא גורמת לבלוטות הרוק שלכם לעבוד שעות נוספות :).

אגב… כל מה שראיתם, בעיקרון, היה אמור להיות בשביל בן אדם אחד :). אז אני מבטיח לכם, אלא אם יש לכם קיבה של פיל, ותאכלו את כל זה לבד, אין סיכוי שתגיעו לקינוח. אנחנו התחלקנו, לכן היה לנו את המזל לטעום את יצירת המופת הזאת: פנה קוטה ריקוטה עם פירות יער… כמה שזה פשוט, ככה זה היה טעים!

עכשיו תראו… הארוחה הזאת עלתה כמובן יותר, מהקודמת אצל בובי פליי ב-"Mesa Grill", אבל עדיין, 150$ לזוג, כולל טיפ, לארוחה שכזאת, גם בקנה מידה ישראלי זה לא נשמע מוגזם – אנחנו מדברים על 550 שקלים לכל היותר. אז על אחת כמה וכמה בווגאס זה אחד המקומות היותר שווים מבחינת תמורה למחיר :).

טוב… ממשיכים באותו כיוון. אל תלכו לשום מקום. פוסט הבא – על אחת מ-2 המסעדות היקרות ביותר בווגאס, עטורת 3 כוכבי מישלין, מסעדת Joel Robuchon!