לפני קצת יותר משבוע הייתי אורח במסעדה ששמה מכוון היישר לבלוטות הריר של קרניבור מצוי. המסעדה נמצאת ברמת החי״ל בתל אביב, רחוב הברזל 34, ונקראת, לא פחות ולא יותר, ״עב בשר״.

משום מה במדינה קרניבורים כמו שלנו יש מן סוג של בעייה כזאת – רוב המסעדות שמגישות, למשל, סטייק, איכשהו תמיד חסר להן דיוק במידת הצלייה. כשאני מזמין סטייק מדיום, זה כמעט תמיד יהיה באיזור המדיום וול, אם לא וול דאן… אז אני רוצה לומר לכם, שדווקא במסעדה הזאת הרושם היותר דומיננטי שנשאר אצלי הוא – הסטייק היה מדיום מדוייק!!!

עכשיו – קצת רקע. הבעלים של המסעדה – אילן עובד – קיבוצניק, כמו שהוא אמר, מ-KGB – שבמקרה הזה פירוש הראשי תיבות הוא ״קיבוץ גבעת ברנר״. בתור אחד עם חוש הומור שמוגדר "מוזר פלוס", דיי אהבתי את הבדיחה :). העיצוב של המסעדה – קצת נוסטלגי, קצת מזכיר ״סרטי בורקס״, שאגב. מוקרנים על המסכים במסעדה. אווירה נחמדה, שקטה, באופן כללי – מקום מעניין מהבחינה הזאת. תראו, למשל, איך הסכו"ם מסודר על השולחן.

נתחי הבשרים – אנטריקוט בלאק אנגוס, פילה, T-bone (נתח שמשלב סינטה ופילה על עצם בצורת T), פריים ריב, ניו יורק סטריפ (סינטה על עצם), מיושנים וצלויים בדיוק מפתיע, כמו שכבר אמרתי.

השפית – אסתי גרוס, שעבדה קודם במסעדות כמו "טייקה", "קפה איטליה", "אורנה ואלה". לה מגיע השאפו האישי על הדיוק ברמת צליית הבשרים :).

הלחם והסלטים. פשוט, נחמד וטעים!

מנות ראשונות, לטעמי, דיי לא משאירות רושם, שלא כמו הבשר שדווקא שם הופתעתי לטובה ומאוד. למשל, כנאפה טלה (למטה מימין). לא ממש הבנתי את השילוב וגם לא ממש נהניתי מהמנה הזאת, אבל זה הטעם האישי שלי. סלט עשבים וסיגר אנטריקוט (למטה משמאל) – בכנות, הייתי משאיר את הסיגר ונפתר מהסלט. לטעמי – לא משתלב יחד. אמפנדס (מימין למעלה) – לא רע, אבל גם לא מיוחד. מנה יחסית קטנה, אם לשפוט לפי מה שהוגש לנו. מהמנות הראשונות הכי התחברתי לקרפצ'ו (משמאל למעלה). מה לעשות, אני אוהב את הבשר שלי ככה, שכמעט יגיד לי "מווו" מהצלחת :).

הבשרים… פה היתה ההפתעה הרצינית. אנטריקוט הוגש צלוי מדיום מושלם. פילה – מדיום רייר. אבל מבחינתי המבחן היה ה-T-bone. העניין הוא, שדווקא הסטייק הזה הכי בעייתי לצלייה כי הוא משלב שני נתחים שונים לחלוטין – סינטה ופילה. אם צולים אותו כמו שצולים סטייק רגיל, תמיד הפילה יהיה 2 דרגות קדימה מהסינטה, כלומר, אם הפילה עשוי מדיום, הסינטה תהיה רייר. לכן מי שמחליט להגיש את הנתח הזה חייב לדעת בדיוק מה הוא עושה. אז הנה, אנטריקוט, פילה ו-T-bone.

וזאת המנה, כמו שאילן הציג אותה, "לצמחוניים" :). חצי עוף ללא עצמות, בתערובת תבלינים שלי הזכירה קצת את הטעמים של הקייג'ון.

במנות צד – התוספות – לא ממש התעניינתי… כשיש בשר, מי בכלל חושב על לבזבז מקום בבטן על תוספות?! :-). מה שכן אגיד זה, שהפירה הזה היה עשוי כמו שצריך, עם שמנת, והיה לא רע בכלל!

קינוחים… הפאדג׳ שוקולד היה מדהים. היה גם משהו קצת לא ברור שהמלצרית קראה לו בשם ״קרם ברולה קפוא״. לא התאפקתי מלשאול שוב, כי קרם ברולה לא יכול להיות קפוא… בקיצור, מדובר בסמיפרדו ממש טעים. חבל שהשם מבלבל קצת :-). האצבעות נוגט עם המרמלדה גם מאוד טעימים, אבל שוב… מבחינתי – הפאדג' גנב את ההצגה בגדול!

רושם כללי – מקום נחמד ומאמת את השם שלו :-). אם אתם שם – עזבו אתכם מהמנות הראשונות – ככה יישאר לכם יותר מקום לבשר וקינוחים.

בתאבון!