יש מקומות בארץ, שאני אף פעם לא מתעייף מלבקר בהם. ורובם מרוכזים במה שנקרא חדרה וצפונה. משום מה יש לי מן סוג של סלידה ממדבר, חול וכדומה. כמו שאומר אחד החברים הטובים שלי: "אם אני רוצה חול וכולירע – אני הולך למילואים!". מבחינתי, צפון הארץ הוא ה-אזור לנופש, טיולי טבע או פשוט לצאת ליום כיף עם הילדים. נכון שהשבוע מזג האוויר גם, איך נאמר… לא בדיוק עשה איתנו חסד, אבל דווקא אחרי סופה כזאת הצפון באמת יפרח. אז אם אתם בכיוון של חופשה בצפון או פשוט יום טיול – הפוסט הזה בול בשבילכם. להמשיך לקרוא
אחרי הביקור בארצות הברית הייתי דיי משוכנע שאין סיכוי שמישהו יצליח להרשים אותי עם האוכל הכל כך אמריקאי הזה שנקרא המבורגר… באמת, אם תחשבו על זה, מה כבר אפשר לעשות עם המבורגר?! אז תקשיבו, ותקשיבו טוב! אם לא ביקרתם עד עכשיו ב"פפיטו" בבוגרשוב – לא טעמתם המבורגר, ועזבו אתכם משטויות :). אני בדרך כלל נמנע מלכתוב ביקורות מתלהבות, אבל זה ממש, אבל ממש עיצב אצלי מחדש את המושג המבורגר ועוד כמה מושגים שתיכף אנסה להכיר לכם. להמשיך לקרוא
אני מאוד אוהב להסתובב ביפו העתיקה. במיוחד – הנמל, הרחובות מעל, כיכר הקדומים, כיכר השעון, שוק הפשפשים… בזמנו גם כתבתי על הסיור הקולינרי המדהים בשוק הפשפשים – כאן הסיפור המלא על זה. אז הפעם הוזמנתי למסעדה דיי חדשה, שנפתחה ממש בשוק הפשפשים, ברחוב רבי יוחנן 8 – מסעדת "Fleamarket", הלא היא "שוק הפשפשים" :). עד שקיבלתי את ההזמנה, לא שמעתי בכלל על המקום הזה, אבל מאחר ואני באמת חושב שמבחינה קולינרית יפו היא ללא ספק אחד המוקדים היותר ססגוניים בארץ, דיי קפצתי על ההזדמנות. חוץ מזה, קראתי כל מיני תגובות סותרות ברשת, אז רציתי לבוא כדי לחוות את זה בעצמי, וכמובן לשתף אתכם :). אז ביום רביעי שעבר, שעה 8 בערב, אני ואשתי הגענו למסעדה לארוחת ערב. להמשיך לקרוא
יש הרבה מסעדות עם דירוג מישלין בלאס וגאס, כמו, למשל, מסעדת Mesa Grill של בובי פליי, עטורת כוכב מישלין אחד, שעליה סיפרתי כאן. יש את Guy Savoy, עטורת שני כוכבים… אבל יש רק מקום אחד בכל לאס ווגאס, היכול להתגאות בשלושה כוכבי מישלין, וזאת המסעדה של השף ז'ואל רובושון (Joël Robuchon), הנמצאת במלון MGM Grand. המקום הזה, כמו שעוד רגע תראו, הוא חוויה מיוחדת במינה למי שאוהב ומבין את האומנות שבקולינריה עילית. להמשיך לקרוא
היום בדיוק שבוע, מאז שכל הבלאגן בדרום התחיל ושיבש לנו את כל מה שהיה אפשר לשבש. אני רוצה להעלות עוד חוויה חיובית, ובאופן קצת אירוני, גם מאוד קשורה לצבע אדום. אבל לא, לא של האזעקה.
התשובה לחידת הכותרת היא – חברת "אדום אדום" ושמן אבוקדו. "אדום אדום", חלק מתשלובת "תנובה", משווקת בשר בקר טרי לסופרמרקטים, כולל נתחים אחוריים כשרים, ושמן אבוקדו… טוב, נדבר על זה עוד מעט :).
השף איתן ששון העביר סדנא מעשית לחבורת בלוגרים בשלנים, בסניף של רשת 4CHEF בקניון ארנה בהרצליה פיתוח, כאשר הכוכבים של הסדנא היו הנתחים של "אדום אדום" ושמן האבוקדו, ששילבו את הגוון הירוק בכל האודם של הבשר הטרי :). אז הנה, החוויה וכמובן המתכונים של השף! להמשיך לקרוא
מכירים את זה, שיש מנות שאתם פשוט נהנים להכין כל הזמן וזה לא נמאס? אז אצלי זאת המנה של הרוסטביף משופד עם נקניקיות, גזר ובגרסה הלא כשרה – גם גבינת צ'דאר טובה. כשמגישים כזה דבר ופורסים אותו ככה, על השולחן, מול האורחים שלכם, זה פשוט גורם להם (א) להזיל ריר בכמויות מסחריות ו-(ב) – להעריץ אתכם על הדמיון והתעוזה הקולינרית. תאמינו לי, אני מדבר מניסיון! :). להמשיך לקרוא
לפני קצת יותר משבוע הייתי אורח במסעדה ששמה מכוון היישר לבלוטות הריר של קרניבור מצוי. המסעדה נמצאת ברמת החי״ל בתל אביב, רחוב הברזל 34, ונקראת, לא פחות ולא יותר, ״עב בשר״. להמשיך לקרוא
אוקיי… פרק ב', וכמו שהבטחתי בפוסט הקודם כאן, אנחנו בהחלט הולכים להעלות הילוך. מדובר באחד השפים היותר ססגוניים בזירה הקולינרית העולמית, איש הקרוקס הכתומים והקטנוע, האיטלקי והג'ינג'י סניור מריו בטאלי! להמשיך לקרוא
שלום שלום! הרבה זמן לא התראינו! הבלוג שלי יצא לחופשה מרוכזת בת חודשיים בערך, והסיבה לזה היא, בין היתר, שסוף סוף, בפעם הראשונה מזה כמה שנים טובות, נסענו לחופשה. כן, כזאת שבה לא עובדים, לא מתחברים לקרוא אימיילים של העבודה, לא עונים לשיחות מהמשרד… חופשה אמיתית! היעד – קליפורניה, עיר הזוהר – לוס אנג'לס, ועיר החטאים – לאס וגאס.
את האמת, הצד הקולינרי של לוס אנג'לס לא יצא לי כל כך לחקור, והסיבה – שם דווקא חקרתי את הצד ההוליוודי, כמו אולפני יוניברסל, דיסניילנד וכל המקומות היותר "זוהרים"… אגב, במקום שנקרא "The Grove" ראיתי חנות שלמה של רטבים חריפים עם שמות… כמו שאומרים, לא עלינו… אבל על זה יהיה סיפור נפרד. בכל אופן, החלק הקולינרי של הטיול היה מתוכנן דווקא ללאס וגאס. תכנון קפדני, לפי ימים, עם הפוגות תרבותיות בין לבין :).
ארוחת הערב ביום הראשון בווגאס היתה במסעדה של המלון, כי הגענו לשם דיי מאוחר. אבל ביום השני ארוחת הערב היתה כבר מוזמנת במסעדה של השף בובי פליי (Bobby Flay) בשם "Mesa Grill". זו מסעדה שאין לה דירוג מישלין, אבל יש לי בהחלט כבוד רב לשף. מדוע? בואו נראה… להמשיך לקרוא
אני חייב להודות, בשבילי המילה "ברטה" (כמובן, בלשון Baretta) הייתה תמיד מקושרת איכשהו לנשק… אקדחים, רובי ציד וכדומה… וכמובן, יש את ברטה (Berta), עוזרת הבית מהסדרה המצחיקה "שני גברים וחצי", שיצא לי לצפות בה לפני כמה שנים. בכל אופן, כשהוזמנתי להשקת "ברטה" במסעדת "נועה" של השף ניר צוק, אמרתי – יאללה, אין לי שמץ מה הולך להיות שם, אבל זה לא ממש משנה. למה? כי מזמן רציתי להכיר את ניר צוק ולבקר במסעדה שלו. חוץ מהשם "ברטה" לא קיבלתי שום מידע על המותג המסתורי הזה… אבל כמו בבדיחה הישנה, ידעתי מי מוזמן להשקה, אז הלכתי גם בשביל החברה. להמשיך לקרוא
דם, אש ותמרות עשן 