אני מאוד אוהב להסתובב ביפו העתיקה. במיוחד – הנמל, הרחובות מעל, כיכר הקדומים, כיכר השעון, שוק הפשפשים… בזמנו גם כתבתי על הסיור הקולינרי המדהים בשוק הפשפשים – כאן הסיפור המלא על זה. אז הפעם הוזמנתי למסעדה דיי חדשה, שנפתחה ממש בשוק הפשפשים, ברחוב רבי יוחנן 8 – מסעדת "Fleamarket", הלא היא "שוק הפשפשים" :). עד שקיבלתי את ההזמנה, לא שמעתי בכלל על המקום הזה, אבל מאחר ואני באמת חושב שמבחינה קולינרית יפו היא ללא ספק אחד המוקדים היותר ססגוניים בארץ, דיי קפצתי על ההזדמנות. חוץ מזה, קראתי כל מיני תגובות סותרות ברשת, אז רציתי לבוא כדי לחוות את זה בעצמי, וכמובן לשתף אתכם :). אז ביום רביעי שעבר, שעה 8 בערב, אני ואשתי הגענו למסעדה לארוחת ערב.

דבר ראשון שנתן לי את ה-"kick start" של החוויה – האווירה והעיצוב. אני לא רוצה לנסות לספר לכם. פשוט תראו בעצמכם.

אני מת על אווירה כזאת. מוזיקה מושמעת בווליום שפוי, שמאפשר שיחה בלי לאמץ יותר מדי את מיתרי הקול, אז… הנה ה-V שלי על העניין של האווירה. אגב, בנוסף לשולחנות בתוך המסעדה יש עוד איזור דיי גדול של ישיבה בחוץ. אבל היה קר, אז העדפנו את השולחן בפנים.

טוב, עכשיו – המטבח עצמו. כמו בהרבה מסעדות היום, הקונספט הוא מטבח פתוח, וכל מי שיושב בטווח ראיה יכול לצפות בטבחים עודבים. שף המסעדה – שלומי בן שימול, שבין השאר גם עבד ב"כתית" אצל מאיר אדוני, שזה מבחינתי כבר מציב אותו ברמה גבוהה בדירוג שלי. בתמונה העליונה שלומי – עם הפנים אליכם.

הכיבוד מהשף – מרק ארטישוקים. תראו את ההגשה. הטעם – בהחלט ראוי לכבוד המגיע לו!

לחם הבית – ברוסקטה עם שום קונפי, כדורי מוצרלה, שמן זית, עגבניות מיובשות, לבבות ארטישוק, ברזאולה וזיתים.

מנה ראשונה – ברוסקטה קיסר. בשיא הרצינות, הגשה כזאת של סלט קיסר לא ראיתי בחיים שלי :). שלומי פשוט הפך אותו מהרגליים לראש. הוא הגיש את החלה המתוקה הקלויה מלמטה, ועליה בנה את הסלט כולו – חסה, איולי אנשובי, פרמזן, פלפל צ'ילי ופילה אנשובי. ושוב, V על הטעם, על ההגשה ועל הרעיון :).

עוד מנה ראשונה – קרפצ'ו לוקוס עם פילה תות שדה, מקלות צנון, גרידת ליים, פלפל צ'ילי ושמן זית. ללא ספק, אחד הביצועים היותר טובים לקרפצ'ו שראיתי.

מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה שקדי עגל על הגריל, עם פטריות, קרם כרובית, ארטישוק ירושלמי ובייבי סלק צלוי על הגריל.

ושלומי החליט שהוא רוצה שנטעם עוד מנה ראשונה – קלמרי צרוב עם עגבניות שרי צהובות ואדומות, בייבי לפת ופול ירוק, וכל זה ברוטב ציר פירות ים. אני, בתור "שרוף" על פירות ים, באמת התענגתי. אשתי, להבדיל ממני, דיי נשארה אדישה למנה הזאת. עניין של טעם, אתם יודעים…

הגענו למנה עיקרית. מנת השף (ספיישל) של אותו יום – טיבון טלה, מוגש עם תפוח אדמה קונפי ופטריות "מלך היער", ברוטב ציר טלה מצומצם. את המנה הזאת אני רוצה לתאר בשני חלקים. הבשר – היה מצוין. גם מידת הצלייה, גם האיכות, גם התיבול – ממש אהבתי את הבשר, אבל (וכאן מגיע החלק השני) עם התוספות היתה לטעמי כאן פאשלה מסויימת. אם אתם שואלים אותי, תפוח אדמה קונפי היה שומני מדיי להיות מוגש כתוספת למנה, שגם ככה מאוד שומנית. גם פטריות מלך היער – יש איתן בעיה במובן שהן נשארות חסרות טעם. אז על הבשר – בהחלט V, על התוספות – לא ממש… אבל שוב, כאן זה נטו עניין של טעם אישי.

עכשיו הגענו לקינוחים. אמרתי לשלומי, שאני שוב סומך עליו, שיבחר את מה שלדעתו כדאי שנטעם. אז התחלנו עם הטירמיסו, שלטעמי היה פשוט אלהי. הטעמים של יין מרסלה שבו היו ספוגים הבישקוטי, והקפה הטחון – אני כמעט התחלתי להשתגע שם מרוב רצון לטרוף את זה. והנה שוב – אשתי, לעומת זאת, לא אהבה את הטירמיסו בכלל. היא לא אוהבת קפה וגם לא אוהבת יין באוכל. הנה לכם שוב שתי דעות מנוגדות, אז אם אתם בכיוון של ללכת לשם, פשוט תקראו את התפריט ולכו עם מה שאתם אוהבים. ההגשה – טירמיסו בא עם ערמונים מסוכרים מעל.

הקינוח הנוסף – פנה קוטה – היה, ואני לא מגזים, אחד הקינוחים הטעימים ביותר ששנינו – גם אני וגם אשתי – טעמנו אי פעם. המנה ממש הצדיקה את שמה – "פנה קוטה" באיטלקית זה "שמנת מבושלת". עשירה, מפנקת, והחמיצות העדינה של דובדבני אמרנה, אשכולית אדומה והדרים מסוכרים מעל מאזנת את המתיקות שלה בצורה לגמרי לא צפויה, אבל מדוייקת ביותר. הפנה קוטה מוגשת עם טוויל סוכר, וכך זה נראה.

הקינוח האחרון היה משהו שאני אישית לא ציפיתי לו. שייקה, הבעלים של המסעדה, סיפר, שזה, למעשה, הקינוח ששלומי פיתח בשבילו, כי שייקה לא אוכל מתוקים. כנאפה, ממולה בגבינת ברינזה מלוחה, משלב בין המתיקות של הכנאפה למליחות הבירנזה… זה מקרה שאני יכול להעריך את הפנטזיה של השף אבל לא להתחבר למנה. אני לא אוהב כנאפה, ואני גם לא חסיד גדול של קינוחים מלוחים. אבל דווקא את הקינוח הזה אשתי מאוד אהבה, אז אני מדמיין לעצמי שהוא יהיה לטעמם של הרבה מאוד אנשים. בכל אופן, הנה המנה.

טוב… על האוכל סיפרתי לכם. עכשיו – על המחירים. תקציב לארוחה ב-"Flea market" הוא, לפי דעתי, כמו ברוב מסעדות מהרמה הזאת – באיזור ה-200 שקלים לבן אדם. מחיר ממוצע של מנה ראשונה הוא 65 שקלים, כשיש מנות כמו הברוסקטה קיסר, שעולה 40 שקלים, וריזוטו סרטנים – 81 שקלים. מנות עיקריות – בין 70 ל-140 שקלים, וקינוחים – 40 עד 60 שקלים. מקומות, כמובן, כדאי להזמין מראש – היינו שם ביום רביעי בערב, ולקראת שעה 9 בערב המסעדה כבר התמלאה.

בסיכום כללי, מנות ראשונות מצוינות, כמו גם הקינוחים. ה"נפילה" הקטנה שהיתה עם המנה העיקרית על פי הרושם שלי היא מקרה נקודתי, ותלוי מאוד בטעם של מי שסועד. אני בטוח שיהיו כאלה שיאהבו אותה בדיוק איך שהיא הוגשה. המסעדה בהחלט נכנסה לרשימת המועדפות שלי, ובוודאות אגיע לשם שוב, ולו לפחות בגלל הפנה קוטה והטירמיסו :).

כתובת המסעדה – רחוב רבי יוחנן 8, יפו.