שלום שלום! הרבה זמן לא התראינו! הבלוג שלי יצא לחופשה מרוכזת בת חודשיים בערך, והסיבה לזה היא, בין היתר, שסוף סוף, בפעם הראשונה מזה כמה שנים טובות, נסענו לחופשה. כן, כזאת שבה לא עובדים, לא מתחברים לקרוא אימיילים של העבודה, לא עונים לשיחות מהמשרד… חופשה אמיתית! היעד – קליפורניה, עיר הזוהר – לוס אנג'לס, ועיר החטאים – לאס וגאס.

את האמת, הצד הקולינרי של לוס אנג'לס לא יצא לי כל כך לחקור, והסיבה – שם דווקא חקרתי את הצד ההוליוודי, כמו אולפני יוניברסל, דיסניילנד וכל המקומות היותר "זוהרים"… אגב, במקום שנקרא "The Grove" ראיתי חנות שלמה של רטבים חריפים עם שמות… כמו שאומרים, לא עלינו… אבל על זה יהיה סיפור נפרד. בכל אופן, החלק הקולינרי של הטיול היה מתוכנן דווקא ללאס וגאס. תכנון קפדני, לפי ימים, עם הפוגות תרבותיות בין לבין :).

ארוחת הערב ביום הראשון בווגאס היתה במסעדה של המלון, כי הגענו לשם דיי מאוחר. אבל ביום השני ארוחת הערב היתה כבר מוזמנת במסעדה של השף בובי פליי (Bobby Flay) בשם "Mesa Grill". זו מסעדה שאין לה דירוג מישלין, אבל יש לי בהחלט כבוד רב לשף. מדוע? בואו נראה…

על שף בובי פליי שמעתי לראשונה דווקא מאחת מתכניות טלוויזיה שבהן השתתף, בשם "שף הברזל", יחד עם שפים נוספים כמו מריו בטאלי, קט קורה והשף היפני מסהארו מורימוטו. אחר כך ראיתי אותו בתכנית הברביקיו בערוץ האוכל הבינלאומי "Food Network", שנקראה "התמכרות הברביקיו", שממנה אני שאבתי לא מעט מתכונים ורעיונות. החלטתי לעשות קצת "שיעורי בית", והנה התוצאה.

אז ככה… השף בובי פליי, או בשמו המלא – רוברט וויליאם "בובי" פליי, בן ה-48, אשר סיים את לימודיו ב"מכון קולינרי צרפתי" (French Culinary Institute), גילה את ה"זהות הקולינרית" שלו בגיל 17, כשעבד מסעדת Joe Allen's ברובע התיאטראות בניו יורק. זה מה שגרם לו ללכת ללמוד ב"מכון קולינרי צרפתי" ולסיים את הלימודים שם בשנת 1993 עם תעודת בוגר מצטיין.

אחרי שעבד בכמה מסעדות בניו יורק, בובי פליי פיתח סגנון ייחודי משלו של מטבח דרום-מערב ארצות הברית, כשהו משלב מרכיבים דרום אמריקאים מובהקים כמו פלפל צ'ילי, אבוקדו ושעועית. את הסגנון הזה הוא החליט ליישם במסעדה הראשונה שפתח בניו יורק – ה"Mesa Grill" בשנת 1991, שזכתה להכרה מאוד רחבה, כולל פרס "המסעדה הטובה ביותר" של ה"ניו יורק טיימס" לשנת 1992. מסעדה נוספת, בשם "Bolo Restaurant & Bar" נפתחה בסוף שנת 1993 ברובע Flatiron במנהטן, ובאותה שנה בובי פליי הוכתר כ"שף כוכב עולה של השנה" – כשף המצליח ביותר מתחת לגיל 30.

המסעדה שביקרתי בה – Mesa Grill במלון ה-Caesar's Palace בלאס ווגאס – נפתחה בשנת 2004. ב-2005 נפתחה ה-Bar Americain, מסעדה שמתמחה במטבח אמריקאי, ובשנת 2006 בובי פליי פתח את הסטייקהאוס הראשון שלו – Bobby Flay Steak – במלון בורגטה באטלנטיק סיטי. ב-2007 נפתח עוד סניף של Mesa Grill, הפעם – באיי בהאמה, ולבסוף ב-2009 – עוד סניף של Bar Americain במונטוויל שבקונקטיקוט.

בובי הוא גם המחבר של המון ספרי בישול, ובמיוחד המועדף עליי – Grill It with Bobby Flay, שבו הוא מציג סגנון ברביקיו ייחודי משלו – ששגוני, צבעוני, מעניין וכמובן טעים.

מה אני אגיד… אחרי שטף מידע כזה הייתי מאוד סקרן מה הולך להיות במסעדה שלו, וזה בדיוק מה שהלכתי לברר ב-9 לאוקטובר 2012, במלון ה-Caesar's Palace בלאס ווגאס, מדינת נוואדה :).

נתחיל מהיין. היין שהוגש היה פינו נואר מקליפורניה, בציר 2009, שפותח במיוחד עבור מסעדות Mesa Grill. לטעמי, יין בעל גוף בינוני, טעם אדמתי מעט ועם ארומה של פירות יער, שמשתלב מצוין עם המנות המוגשות.

הלחמים – שילוב של לחם תירס (למטה), שקדים וצימוקים (משמאל) ולחם עם פלפל חלפניו וגבינת אסיאגו (מימין). השילוב האחרון הפתיע אותי – לא ציפיתי לשילוב נועז כזה, שגם יהיה כל כך טעים. בהחלט המועדף עליי מהשלושה.

מנה ראשונה – טמאלה טייגר שרימפס, שום צלוי ותירס, עם רוטב תירס וכוסברה. טעים, מגניב ושילוב באמת לא צפוי!

מנה עיקרית – איך לא, הסטייק המפורסם של המסעדה: אנטריקוט על עצם עם זיגוג צ'יפוטלה ורוטב צ'ילי אדום וירוק:

ולצידו – תירס צלוי, איולי צ'יפוטלה וגבינת קוטיג'ה:

ורק כדי שתראו, כמה מושלם עשוי הסטייק:

והנה הקינוח – עוגיית תותי שדה ודומדמניות עם גלידת תות וקצפת.

מה אני אגיד לכם… ארוחה מצויינת במחיר שפוי לחלוטין (כמובן, בקנה מידה של ווגאס, כן?!). החשבון עמד על 60$ והמנות היו גדולות מספיק כדי ששני אנשים לא יישארו רעבים בכלל! אז אם אתם בווגאס, ובא לכם להתפנק מבלי לקחת משכנתא נוספת – מקום בהחלט מתאים!

אז אחרי ארוחת ערב שכזאת – חובה לנוח טוב טוב… אבל אל תעבירו ערוץ! בפוסט הבא – מעלים הילוך. פרק ב' יוקדש לשף מריו בטאלי ומסעדת Carnevino! 🙂