הפעם – יש לי סיפור קצת שונה בשבילכם. מדוע? מפני שהוא לא על בשר, לא על מסעדות או שפים, וגם לא על מקומות בארץ או בעולם לבקר בהם. על מה הוא כן? על זיכרונות ילדות ועל חוויה מדהימה. ואתם יודעים מה באמת מוזר? שכל זה – בגלל פסטה!

מי שקורא את הדברים שלי יודע, שנולדתי במולדובה, דאז – חלק בלתי נפרד מברית המועצות הגדולה והאימתנית. אחד הזיכרונות היותר חזקים מהילדות שלי שם הוא, שכל דבר, גם מוצרים בסיסיים, היה צריך "להשיג" – המדפים בחנויות כמעט תמיד היו ריקים, וכדי לקבל את מה שאתה רוצה, אתה צריך להכיר את ההיא, שמכירה את ההוא, שהוא האח/חבר/בעל של ההיא ש… בקיצור – מסובך. כמובן, שחלק מהדברים היו יותר קלים להשגה, וחלק – פחות. אז דווקא פסטה, המקרוני, כמעט תמיד הייתה בבית. אבא ואימא שלי היו ממש ווירטואוזים בכל המתכונים שהצליחו להמציא על בסיס המוצר היחסית פשוט הזה. אם נוסיף לכל העניין את העובדה, שמקרוני עם בשר משומר או גבינה היו מן המאכלים האהובים על אבא שלי ז"ל, אז מן הסתם שבשלב מסוים גם אני התמכרתי לזה.

כידוע, הרגלים ישנים הם החזקים ביותר. אצלנו בבית תמיד אהבו פסטה, ועם המבחר שהיה לנו בארץ, גם מגוון המתכונים התרחב פלאים. בנוסף, בנסיעותיי נחשפתי ליותר ויותר מאכלים ומטבחי עולם, ובשלב מסוים התחלתי לחפש במוצרים וחומרי גלם בארץ את האיכות ואת הרמה שאותן ראיתי בחו"ל. אז אם פסטה – זה כמובן איטליה. ואם איטליה – אז שואלים את האיטלקים!

לגמרי במקרה, יש איטלקי אחד שאני מכיר, ומכיר טוב. הוא גר בוונציה, וגם עובד בחברה שבה אני עובד כבר למעלה מ-12 שנים. אז באחד מהביקורים שלו בארץ שאלתי אותו על פסטה איטלקית. הבחור, כמובן, אמר לי שאין על פסטה טרייה. יופי, אמרתי… עכשיו בוא נהיה קצת מעשיים, טוב? הוא הסתכל עליי במבט חצי מזלזל כזה ואמר: "נו טוב… אם אתה מתעקש … Barilla". למחרת הלכתי לסניף "טיב טעם" וחיפשתי את השם הזה. מאז אני נאמן ל-Barilla בקנאות יתרה – מבחינתי, אין דבר טעים יותר מ-Bucattini  מס' 9 עם רוטב שמנת או בולונז. גם הבנים שלי מעדיפים את ה-Mini penne rigate או ה-Rigattoni.

לפני שבועיים הוזמנתי לסדנא של  Barilla, שנערכה ב"מבשלים חוויה" – מתחם סדנאות בישול בראשון לציון. הסדנא הייתה סגורה לבלוגרים, ומאחר וכבר היה לי העונג להשתתף בכמה סדנאות כאלה, מיד הסכמתי, כי מעבר לזה שאני תמיד לומד דברים חדשים, זה בילוי עם האנשים היותר איכותיים ומעניינים שאני מכיר. רק דבר אחד לא ציפיתי, וזה עד כמה זה הולך להיות כיף.

התאספה שם חבורה של אנשים, שקשה לי אפילו לתאר או להגדיר אותם :). בשלנים ברמה מטורפת לגמרי, מכל מיני תחומים ומכל מיני עדות… כזאת צפיפות של ניסיון קולינרי בחדר אחד לא פוגשים הרבה. בכל אופן, זה שם את השף, יניב פרתם, במצב קצת בעייתי, כפי שהוא בעצמו הגדיר את זה. אז במקום לעשות סדנא בנוסח הרגיל – שף מלמד, כולם עושים, הוא החליט לארגן לנו תחרות. כן, משהו כמו קרב סכינים קבוצתי כזה, בין שתי קבוצות. מה יצא מזה?! עוד רגע!

קודם כל – כמה דברים על מה יש ל-Barilla להציע. הפעם – זו סדרה של הצורות המיוחדות La Collezione. זה כולל את ה-Caserecce מסיציליה, Mafaldine מנאפולי, שדומות בצורתן לגלי תחרה, Tagliatelle – פסטה רחבה רגילה וגם צבעונית, Pappardelle – הפסטה הרחבה העשויה מביצים, וכמובן את דפי הלזניה, גם הרגילים וגם – המסורתיים, בתוספת תרד.

אחרי ההסבר והצחוקים שמהם התחילה הפעילות (כי ליד חבורה של בלוגרים צמאים ל"אקשן" גן ילדים נראה בעל משמעת צבאית :)), חולקנו לשתי קבוצות, שלכל אחת הוצמד שף, וקיבלנו משימה: להכין 3 סוגי סלטים, מנה אחת בסיר, מנה אחת בתנור, מנה אחת במחבת…. וגם קינוח. אממה? בכל מנה חייבת להיות פסטה. זה מיד גרם לכמה פלאשבקים מהילדות, כשהיצירתיות שבעבודה עם חומר הגלם ה"רב שימושי" הזה היתה הכרח המציאות :). זהו! יריית פתיחה … ולסירים!

אני חייב לציין, שלראות את דפני, מוטי, יונית ויולי מבשלות היה פשוט חוויה בפני עצמה – אנשים כמוהם גורמים לי להבין כל פעם מחדש כמה מגוון העולם הקולינארי וכמה יש לי עוד ללמוד. ומאיה, שהכינה את הקנלוני הממולא במוס שוקולד וחמאת בוטנים, גרמה לי בהחלט להצטער שהקיבה שלי קטנה. התמונות יידברו בעד עצמן. אני רק אוסיף לכאן את המתכון הצנוע שלי לרוטב שמנת פטריות וגבינת רוקפור על פסטה Pappardelle (כאן – קובץ PDF מוכן להדפסה).

 ושוב, כמו תמיד… בתאבון! 🙂