קודם כל, יש לי הודעה… פגרת הקיץ של הבלוג, שנמשכה יותר מחודשיים, נגמרה :). אז חזרתי, ואני מתחיל עם סיפור, שמשתלב לגמרי עם השם של הבלוג. זה באמת סיפור של בשר, יין ואש – אירוע ההשקה של יינות יקב אסף במסעדה וגן האירועים "מקום בלב" ברעננה.
כשהוזמנתי לאירוע הזה, הכיוון שלי דיי היה לסרב בנימוס. קודם כל, זה היה יום אחרי שאני חוזר מנסיעה לשיקגו, והעניין הזה של הג'ט לאג דיי הורס אותי לכמה ימים טובים אחרי הנחיתה. מעבר לזה, זה אירוע השקה של יינות, ואני, לצערי, לא מבין מי יודע מה ביין. אבל אז קראתי את ההזמנה עוד פעם, ופרט קטן אחד בשניה הכריע את ההתלבטות שלי. בהזמנה היה כתוב שחיים שסטל, הבעלים של "מקום בלב", בנה במסעדה מעשנה שבה הוא מכין את הבשרים המעושנים, הנקניקיות, ובמעשנה הקרה – גם גבינות מעושנות. אז אם ביין אני לא מבין גדול, מעשנה ובשר מעושן – זה כבר עסק אחר לגמרי.
אני עובד ברעננה כבר 13 שנים, ובכל הזמן הזה אפילו לא שמעתי על המקום הזה – "מקום בלב".
גן אירועים, מסעדה כפרית, בית קפה… והכל – במקום שבמקור, בשנת 1995, נבנה בכלל כגן בוטאני, כדי שהבעלים שלו, חיים שסטל, מעצב הנוף והגנים במקצוע, יוכל להדגים ולהסביר ללקוחותיו את שילוב העצים והצמחים השונים, את ההרמוניה שהם יוצרים בגן… מאז הרבה דברים השתנו, והיום המקום הזה פשוט נראה… מעניין! הייתי שם בערב, בשעה שלא בדיוק נוחה לצילום, לכן, רק כדי לתת לכם את ההתרשמות, אשתמש בתמונות של היח"ץ של המסעדה.
וכשנכנסנו, תראו איזה מארח חמוד קידם את פנינו.
אירוע ההשקה של יינות יקב אסף נערך במתחם מיוחד של "מקום בלב", שנקרא "מעוף לרוח". הנה, כך הוא נראה.
כשחיים סיפר על איך המתחם הזה נוצר, הוא צחק ואמר: "השף של המסעדה ועובדי המטבח לא ממש רצו שאני אסתובב להם בין הרגליים במטבח הגדול… אז בניתי לעצמי כאן מטבח שאני מבשל בו..". במתחם הזה נערכים אירועים להם הוא קורא "חוויות בישול" – סדנאות שמשלבות את החוויה של הבישול במטבח עתיק עם החוויה של התחברות לטבע, לרוח, ומשאירות רושם של משהו שונה לחלוטין. במתחם הזה נמצאת גם המעשנה הגדולה שבה חיים עושה את המאכלים, שאני כל כך מתלהב מהם – בשר מעושן, נקניקיות וגבינות מעושנות.
פשוט תראו… נקניקיות ואסאדו.
ואני חייב להודות, כשחיים הוציא את המטיאס המעושן, לא יכולתי להתאפק… ככה אכלו את זה אצלי בבית, על פרוסת לחם עם חמאה.
אגב, במתחם של "מקום בלב" קיים גם גן ירק אורגני, שממנו מגיעים כל הירקות וצמחי התבלין שבהם משתמש המטבח. את הקונספט הזה אני פגשתי כבר בכמה מקומות, ואני חייב לומר, שאני ממש אוהב את הגישה הזאת. אתה אוכל את מה שאתה מגדל.
חיים שסטל, שכמו שאמרתי, במקצוע היה מעצב נוף וגנים, בנה את הגן הבאמת יפה הזה במקום שהיה בו שדה של תפוחי אדמה… בכל יום שישי הוא היה מכין נזיד בפוייקה על האש, וגם פיתות בטאבון שהיה לו שם, וכל מי שהגיע לבקר בגן ביום שישי, היה יכול להתכבד בזמן שסייר בגן. העניין הוא, שהסיפור עבר מפה לאוזן, ולחץ הלקוחות גדל, רק הפעם – בגלל האוכל. חיים התחיל לקיים בגן שלו אירועים קטנים, ולאט לאט המקום פשוט נהפך למסעדה. עם הזמן חיים הקים גם את גן הירק, חוות ירקות אורגנית, וגם ארגן את מקומות הישיבה במסעדה בכמה מפלסים שונים, כדי ליצור, לצד מרחבי הישיבה המרווחים, גם פינות מבודדות ורומנטיות.
אוקיי… עד כאן על המסעדה עצמה, שאגב, למנות שחיים הגיש לנו אני עוד אחזור… הן דורשות התייחסות נפרדת :).
על יקב אסף אני בכלל לא שמעתי עד לאותו רגע, שאורן קדם, בנו של אסף קדם, מייסד היקב, סיפר לנו את הסיפור של יקב המשפחתי. היקב נוסד על ידי אסף קדם בשנת 1998 באיזור המושבה קדמת צבי. הכרמים של היקב נמצאים בגובה 500-800 מטר מעל פני הים. ליקב יש 40 דונם של כרמים שמחולקים ל-4 חלקות, והזנים המרכזיים בהן הם קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שיראז, פינוטז' ,זינפנדל, סובניון בלאן ושנין בלאן. אסף קדם אחראי על טיפול בכרמים מעצם יום השתילה שלהם. כל חלקה שונה מבחינת האדמה שלה, ולכן מיכלי התסיסה גם כן מופרדים, כדי לשמור על ייחודיות של כל חלקה. הבציר הוא ידני, ומה שמעניין, שהבציר גם מיישם פרוייקט של "עבודה עברית" – כלומר, אנשים מכל הארץ מגיעים, עושים לילה באיזור של הכרמים, ובבוקר יוצאים לבציר…
אז הערב התחיל סביב שולחנות מעוצבים על ידי גל כץ, המעצבת של "מקום בלב". הקישוטים בשולחן, פרט לנרות, היו ירקות מהגן האורגני של חיים שסטל. לומר לכם שאני אהבתי את הסגנון העיצוב הזה – אז לא. לא בדיוק היה לטעמי.
אורן מזג את היין הראשון שטעמנו – סוביניון בלאן 2011. יין צעיר, מאוד פירותי – הרגשתי את הארומה החזקה של הדרים, יין יחסית פשוט, קל ומרענן. הגשה מומלצת – 8-10 מעלות. אני לא חובב גדול של יינות לבנים בכלל, אז באופן כללי לא התחברתי, במיוחד שהיין השני – שנין בלאן 2012 – נתן לו פור דיי רציני.
שנין בלאן 2011 – יין ממש לא רע. לא הכרתי את היין הזה קודם, אז אני דיי שמח שההיכרות שלי איתו התחילה דווקא מהטעימה הזאת. שנין בלאן התיישן 6 חודשים בחביות אלון אמריקאי חדשות. הדבר הראשון שמרגישים – ריחות של פירות טרופיים, בננה, מלון, אננס… ידידיי המומחים אמרו שיש גם ארומה של יסמין, אבל אני לא הרגשתי. הגשה מומלצת – 8-10 מעלות. מצוין לקיץ.
היין השלישי – רוזה זינפנדל 2010 – אין לי משהו מיוחד לומר עליו… לא התחברתי, לא אהבתי אותו, אז רק אציין שהיה כזה, ונמשיך ליינות אדומים.
קברנה סוביניון סילבר 2010 – יין מסדרת ה"סילבר" שטעמנו. 100% קברנה סוביניון, צבע בורדו כהה, ארומה מאוד חזקה של תותים שחורים, דובדבנים, אפשר להרגיש גם טבק, אדמה. יישון – 12 חודשים בחביות אלון אמריקאיות וצרפתיות. יין לא רע, אבל לומר שאהבתי אותו אני לא יכול.
50-50 קברנה סוביניון ושיראז – צבע ארגמן עמוק, ארומה של קפה קלוי, שוקולד מריר, תותי יער שחורים. יישון – 14 חודשים בחביות אלון אמריקאיות וצרפתיות. ב-2010 יוצרו 4000 בקבוקים מסדרת ה-50-50. את היין הזה הייתי בהחלט מגיש עם מנות כמו רוסטביף, אסאדו, סטייק… יין טוב, אבל לטעמי האישי – היין הבא שטעמנו -פינוטאז' מסדרת ה-4 עונות – לוקח בגדול.
4 עונות פינוטאז' 2009 – עוד יין שלא יצא לי להכיר עד עכשיו. זה בלנד שמכיל 85% פינוטאז' (הכלאה בין הזנים פינו נואר וארמיטאז'), וה-15% הנותרים הם בלנד של קברנה פרנק, קברנה סוביניון וסירה. היין התיישן בחביות עץ אלון צרפתיות במשך 12 שנים בנפרד! כלומר, כל זן התיישן בחביות נפרדות, ורק אחר כך שולב בבלנד. צבע אדום כהה, ארומות של אוכמניות, תאנים, בטעם מורגש גם שוקולד מריר וליקריץ' עדין. אני מאוד הופתעתי מהיין הזה – הוא היה פשוט טעים, והשתלב בצורה מושלמת עם האסאדו המעושן שהגיש חיים. אחר כך גם סיפרו לי, שדניאל רוגוב נתן ליין הזה ב-2008 ציון של 91. לגבי היין הזה גם בדקתי מה המחיר שלו – 90 שקלים, וזה נשמע לי שפוי למדיי בשביל יין באיכות כזאת.
קברנה סוביניון ריזרב 2009 – יין ראשון מסידרת הריזרב, מורכב מ-89% קברנה סוביניון ו-11% קברנה פרנק. יישון – 18 חודשים בחביות אלון צרפתי ואמריקאי. צבע אדום כהה, ארומה של אוכמניות, שזיף וטבק. היין המעוטר ביותר של היקב – מדליות זהב ב"אשכול הזהב" ו"טרה וינו". אני מאוד אוהב יינות כבדים כאלה, אז באמת אחד היותר טובים שטעמתי לאחרונה. גם כן, שילוב מושלם עם מנות בשר כבדות, אבל לפי הטעם שלי, נראה לי שגם השילוב עם גבינות יהיה מצוין. אנסה את זה בהזדמנות.
שיראז "קיסריה" ריזרב 2009 – יין נוסף מסדרת הריזרב. מורכב מ-97% שיראז ו-3% קברנה סוביניון. צבע סגול כהה עמוק, ארומה של פירות יער, דובדבנים שחורים, ציפורן וליקריץ'. יישון – 20 חודשים בחביות אלון 20% אמריקאי, 80% צרפתי. למדתי בזמנו, שאלון צרפתי הוא המתאים ביותר ליישון יינות, אז היין הזה "קיבל" הכי הרבה ממנו. אגב, השם "קיסריה" ניתן ליין לזכר סבו של אורן, ששירת ביחידת "קיסריה" במוסד, כדי להנציח את פועלו למען המדינה.
היין הזה מבחינתי היה המנצח של הערב. לטעמי, מתאים גם לבשר, גם לגבינות, וההרגשה שהיין הזה משאיר בפה… לי זה פשוט טעים.
בסוף, עם הקינוח, שאחרי כל הבשר שאכלנו והיין ששתינו, לאף אחד לא היה תכל'ס כוח עליו, אורן הציע לנו גראפה. זה לא שלא היה לי האומץ לטעום אותה… פשוט, איכשהו, אני לא אוהב את המשקאות האלה, שעושים אותם כסוג של תוצר לוואי. בקיצור – וויתרתי. אבל הקינוח דווקא נראה לא רע.
טוב… לסיכום, אני אחלק את זה ל-2 חלקים. "מקום בלב" – בהחלט שווה ביקור, גם אם לא תגיעו לסדנאות של חיים. ואם כן תגיעו – מובטחת לכם הנאה שבאמת קשה למצוא דומה לה. אישית, אני מקווה מאוד להגיע לאחת מסדנאות העישון שלו. מההיכרות הקצרה שלי עם האיש זאת נראת לי חוויה שלא אשכח.
היין… מתוך 8 יינות באמת אהבתי את ה-4 עונות ואת "קיסריה" רזרב. יינות לבנים – אני לא ממש מתחבר אליהם, והרוזה – כמו שאמרתי, אין לי מה לומר עליו. לגבי היינות האדומים הנוספים – 50-50 וקברנה סוביניון ריזרב – טובים מאוד, וקברנה סוביניון סילבר – לא אהבתי כל כך.
ועוד פרט קטן שלמדתי על יקב "אסף" – ליד מושב קדמת צבי משפחת קדם בנתה את כפר היין הראשון בארץ. חוויה שנראת לי מאוד מעניינת, ובהזדמנות אני מתכוון לבדוק את זה לעומק, ביחוד שאני מאוד אוהב לטייל בגולן. הנה גלריה של תמונות ששלח לי אורן, על כפר היין וכל מה שקורה שם.
דם, אש ותמרות עשן 
אחד הארועים שלא אשכח הרבה זמן
כן, היה אחד הטובים…