עד לפני יומיים שף אביב משה בשבילי היה סוג של דמות טלוויזיונית. ראיתי אותו בכל מיני תכניות בערוץ האוכל, ורק שמעתי על המסעדה שלו בתל אביב – "Messa". כבר די הרבה זמן אני מתכנן להגיע לשם, והפעם היתה הזדמנות מצויינת, כשהוזמנתי לבוא ולסקר את התפריט העסקי של המסעדה.  תותי מהבלוג "ללקק ת'תות", שלה מגיע הקרדיט על תמונת השער, הצטרפה אלי ויצאנו לצהריים.

מבחינת מיקום, המסעדה נמצאת במגדל התיכון ברחוב הארבעה 19 בתל אביב, והחלק היותר חשוב, לדעתי, בעניין הזה הוא החניה. אפשר לחנות בבניין עצמו (בתשלום, כמובן) ואפשר לחפש חניה בחניונים סמוכים. אם תחליטו על החניה בחניון מגדל התיכון, זה יעלה לכם באיזור ה-15 ש"ח לשעה, שזה, לפי מיטב ידיעתי, מחיר סביר לגמרי לחניון תל אביבי. מה שכן – יציאה מהחניון היא קצת מסורבלת, לקח לנו כמה דקות להבין, איך מגיעים מהחניון למסעדה, אבל אני מניח, שזה עניין שולי יחסית.

העיצוב של המסעדה – יחסית פשוט, מזכיר סוג של עיצוב כפרי, אבל, אם אפשר להגדיר את זה כך, כפרי מפואר. כמה שולחנות ארוכים וגבוהים עם כסאות בר, שולחנות רגילים עם קורסאות נוחות וספות עם המון כריות, ויש גם חדר פרטי, שלהערכתי יכיל בקלות 30 אנשים. אה, והיה נראה שלמי שעיצב את המסעדה, יש איזה קטע מוזר עם ווילונות :). אפילו על המקרן היה שם ווילון.

התפריט העסקי בנוי בצורה קצת שונה. יש 2 אופציות – ארוחה ב-96 שקלים וב-116 שקלים, כשהשוני העיקרי הוא באורך הרשימה של המנות הראשונות והעיקריות. ולמרות זאת, מה שלמעשה אפשר לעשות זה לשלב. כלומר, יש מחיר נפרד למנות ראשונות, ולמנות עיקריות, ואפשר לקחת מנה ראשונה מהתפריט הזול יותר ועיקרית מהיקר, או להיפך. אפשר גם לקחת רק מנות ראשונות או רק עיקריות – בקיצור, לשחק עם זה, וזה משהו שאני רואה כנקודת זכות מאוד חזקה. מה שכן, התפריט העסקי לא כולל קינוחים, וזאת נקודת חובה מבחינתי. בנוסף, התפריט העסקי אינו כולל שתיה בכלל, אפילו לא מים מינרלים. לדעתי, זאת בהחלט נקודה רצינית לשיפור. כמובן, שמי ברז אתם יכולים לקבל עם הארוחה ללא כל תשלום נוסף :).

רצינו להזמין את המנות בעצמנו, אבל יומי, המארח שלנו, הציע לנו לנסות את המנות שהוא בחר כדי שנתנסה בהן, ואני תמיד מעדיף את הגישה הזאת, כי זה מאפשר להבין אילו מנות המסעדה מגדירה כמנות הדגל שלה. ולפני הכל, המלצרית הציעה לנו לנסות את הקוקטייל שאת שמו באמת שלא זכרתי, אבל הנה המרכיבים:  וודקה ואן גוך אננס, ליקר מלון, חתיכות לימון, נענה, מחית פסיפלורה וסגירה של מיי סודה. אני לא איש של קוקטיילים (מעדיף את המשקאות שלי, כמו שאומרים, straight), אבל ממש נהניתי ממנו!

אז הנה המנות הראשונות שטעמנו:

קלמרי סגול עם קרם לימון ורליש כבד אווז. מנה טובה, טעימה, קלמרי עשוי טוב מאוד.

סשימי שקשוקה – אחד ממנות ה"ספיישל" של אותו יום. כן כן, גם אני הרמתי גבה כששמעתי את השם :). אבל מה שהגיע בצלחת הפתיע בצורה שממש, אבל ממש לא ציפיתי לה.שכבה של עגבניות עם פלפל חלפניו (סוג של צ'ילי), עם לימונים כבושים ושום, מתחת לדף אורז, שעליו מונחים טונה צרובה, שום, כוסברה, צנון וביצה רכה, עם שמן זית וטוסטונים עם קרם פלפלים. תקשיבו לי, אני עד עכשיו חולם על המנה הזאת!

תראו איך זה נראה מ"בפנים":

כבד אווז "וולרונה" לימון, עם שוט של שוקולד "חצוף". אני אגדיר זאת כך – זאת היתה המנה שהפילה אותי מהרגליים והשאירה עם פה פעור. יצא לי לאכול כבד אווז במנות של שפים כמו אלברט רו (3 כוכבי מישלן) וסילביו ניקול (2 כוכבי מישלן), אז אני אומר לכם, שהמנה הזאת לא נופלת במילימטר מהמנות שלהם. הכוסית שהגיעה עם המנה הכילה משקה אלכוהולי, שהרגשתי בו טעמים של שוקולד לבן ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות, אבל לפי המלצת המלצרית ניסינו לקחת לגימה בין כל ביס, וזה שדרג את החוויה משהו באמת עילאי. סופר מומלץ!

ארטישוק צעיר ועלי פסטה בפונדו בלו בוואריה, זיתים ועגבניות לחות – מנה לא רעה, אבל לטעמי מלוחה יתר על המידה. בנוסף, התוספת של האגוזים דיי הפריעה לי ולא השתלבה.

מנות עיקריות שניסינו:

"נתח הקצבים" וסלט פיקנטי של תפוחי אדמה מדורה – הבשר היה עשוי מצוין, הסלט, כפי שזה היה נראה לתותי, הכיל גם כרובית (וטוב שלא הבחנתי – אני לא אוהב כרובית 🙂 ). מנה טובה, משביעה וטעימה מאוד, אבל לא הייתי מגדיר אותה "וואו", לא ליד המנות הראשונות.

סלמון מקורמל עם קציפת קוקוס, ניוקי, בצלצלי שאלוט מקורמלים וציר – סלמון מבושל בוואקום, טעים, עסיסי, נימוח, הבצלצלים טעימים מאוד. מה שכן הפריע – זה תוספת השקדים הפרוסים. לדעתי, זה לא היה שייך ו"גנב את ההצגה". שוב, מנה טובה מאוד, אבל על הרקע של המנות הראשונות נראת רגילה למדיי.

אחרי הארוחה, למרות שהקינוח לא היה כלול, החלטנו שבא לנו משהו מתוק, אז קיבלנו את הדבר היפה הזה. פירות יער, קראמבל קקאו, מרנג, קרם פטיסייר, גלידת תות ומיני מקרונים.