סרטון ההדרכה שמראים במטוסים של אל על מסתיים במשפט הזה בדיוק. אתם יודעים מה? אכן כך! הברדק שיש לנו במדינה משתקף במלואו בחברת התעופה הלאומית. איך בדיוק? הנה, תשפטו בעצמכם!השבוע נסעתי ללונדון. נסיעת עבודה, לא משהו מיוחד. עשיתי את זה רק השנה כבר פעמיים. ובשתי הפעמים טסתי תל-אביב – לונדון היטרו, יחסית ללא תקריות. הפעם לא היה מקום על הטיסה להיטרו וסוכנת הנסיעות שלי הזמינה לי טיסה לנמל התעופה לוטון, גם בלונדון. וכדי לדייק – טיסת אל על שמספרה 215, אשר על פי לוח הזמנים המקורי הייתה אמורה לצאת ביום ראשון בשעה 18:50 ולנחות בלוטון קצת אחרי 10 בערב.

ולפני שאני ממשיך… יש לי ניסיון צנוע כזה בטיסות לכל מיני יעדים… רק איזה 5-6 טיסות בשנה, קצרות, ארוכות, אירופה, קנדה, ארצות הברית, הודו, דרום אפריקה, קזחסטאן… לא תגידו טירון או משהו.

כהרגלי, אני בא ביום ראשון בבוקר לעשות צ׳ק אין באתר של אל על ומגלה, להפתעתי, ששעת היציאה עודכנה ל-20:30. שעה מאוחר יותר, ב-10:15 בבוקר, מגיעה הודעה לנייד על הדחייה. אוקיי… אמרתי, בסדר, נחיתה קצת אחרי 12 בלילה, אגיע למלון בסביבות 01:30 ככה… גבולי, אבל נסתדר. הפגישה הראשונה רק ב-9 בבוקר ביום שני. אבל בשעה 2 בצהריים מגיעה עוד הודעה – זמן המרעה עודכן ל-21:10. הרגשתי מן דגדוג עצבים כזה, אבל נו, נישן במטוס קצת, יהיה בסיידר… טוב… מגיע לשדה, עובר בידוק, ביקורת דרכונים, מסתובב בדיוטי פרי… מתיישב בלאונג׳… עד פה – הכל סבבה!

בכרטיס העלייה למטוס מצויינת שעת העליה – 20:30. כמו ילד טוב, מגיע לשער. לא עלייה ולא נעליים. עוד כחצי שעה של המתנה, הפעם – בלי כל הודעה, ככה, כולם באיזי כזה… את השער פתחו סביבות שעה 9, והמראנו כבר לקראת שעה 10 בערב.

מטוס ישן, מושבים לא נוחים, מסכי הטלוויזיה בגודל של DVD לרכב כל 4 שורות כסאות בערך (זאת להבדיל ממערכת בידור אינטראקטיבית אישית לכל נוסע במטוסים של לופטהאנזה, למשל)… ומשענת ראש שהתפרקה לי מתחת לראש פעמיים. פעם ראשונה סידרתי אותה איכשהו, ובפעם השניה, ממש לפני הנחיתה, ביקשתי מהדיילת כי הייתי כולי תפוס כבר. על הארוחה אין מה לדבר – אוכל מטוסים זה אוכל מטוסים, למרות ששוב, גם לופטהאנזה, אוסטריאן איירליינס ואפילו טורקיש איירליינז מגישות ארוחות מעניינות יותר, לטעמי. בקיצור, לישון לא ממש הצלחתי שם. ככה, יותר חצי נמנום כזה. אה, כן… כמעט שכחתי עוד פרט נחמד. המיזוג במטוס עבד בקושי. כלומר, גם חם וגם מחניק. עד פה נשמע נחמד? חכו, זה נהיה עוד יותר מעניין.

נחתנו קצת אחרי 1 בלילה. אחרי דהירה לביקורת דרכונים, עמידה בתור ושיחה קצרה עם השוטר, הגענו למסוע הכבודה. במשך חצי שעה ראשונה על המסוע הסתובבו 5 או 6 מזוודות מהטיסה שלנו. אבל זהו. אף לא מזוודה אחת חדשה הופיעה על המסוע. מנסים לשאול את עובד נמל התעופה שאחראי על המסוע – הוא מתנער מהאחראיות באלגנטיות:״אני אחראי על המסוע. אין לי מושג מה קורה עם פריקת הכבודה״. בינתיים – האנשים הנוספים מהטיסה מגיעים… ועל המסך מופיעה הטיסה הבאה שנחתה אחרינו, טיסת EasyJet ממלגה. נחשו מה? המזוודות מתחילות לצאת, אבל… של הטיסה ממלגה! השד יודע איפה המזוודות שלנו. האנשים, גם האנגלים וגם הישראלים, מתחילים להתעצבן. ילדים קטנים בוכים – השעה 2 בלילה כבר. לאנשים מחכות מוניות, משפחות… אז מגיע המנהל של הסחור שאחראי על המסוע ומודיע, שהמזוודות שלנו אפילו לא יצאו מהמטוס עדיין. למה? ופה מגיעה ההנחתה!

שירות הביטחון של חברת אל על מסרב לתת אישור לעובדי נמל התעופה להיכנס אל בטן המטוס כדי לפרוק את הכבודה!

מחשבה ראשונה – האנגלים מניאקים. אבל אז ההיגיון מתחיל לפעול ונשאלת השאלה – איפה לכל הרוחות הנציג של אל על ולמה אין שום הודעה על עיכוב פריקת כבודה?!?! אגב, ההודעה אכן מגיעה. סביבות 02:30, ז״א אחרי עוד חצי שעה של עצבים. ושוב, אף נציג מטעם חברת אל על לא הגיע, אף הודעה מסודרת מטעם חברת אל על לא יצאה, בקיצור – לך חפש! בשלב מסויים זה הגיע עד כדי שכמעט הזמינו שם אנשי ביטחון של נמל התעופה כי אחד העובדים היה נדמה לו שהאנשים הכועסים עומדים לתקוף אותו.

המזוודות התחילו לצאת רק סביבות 3 בלילה. הצלחתי לאסוף את שלי קצת אחרי, ויצאתי לכיוון של השכרת הרכב. בסופו של דבר יצאתי מהשדה קצת אחרי 4 בבוקר והגעתי למלון לקראת השעה 5, שזה 7 בבוקר שעון ישראל. השעון הביולוגי שלי לא נתן לי להירדם כי בשעה כזאת בארץ אני כבר ער. בנוסף, בעוד 3 שעות בסך הכל אני כבר צריך להיות במשרד, להתחיל את הפגישות שבשבילן הגעתי לפה… וכך עבר יום של פגישות, עבודה… והסתכם ב-35 שעות ללא שינה, ים של עצבים ובושה. בושה על כך, שחברת התעופה הלאומית של ישראל מתפקדת בכמה רמות גרוע יותר מזו של גרמניה, אוסטריה או שוויץ.

שלחתי לשירות הלקוחות של חברת אל על דוא״ל עם פירוט כל העובדות. בתשובה האוטומטית שקיבלתי כמעט באופן מיידי הוצהר, שזמן הטיפול בפניה הוא בין 15 ל-30 ימים. רק לשם השוואה, כאשר פניתי בזמנו לשירות הלקוחות של אמריקן איירליינס, זמן הטיפול היה כיום וחצי. במקרה אחר של איחור טיסה של סוויס אייר בכלל לא הצטרכתי לפנות אליהם. הפיצוי המיידי על איחור טיסה ופספוס טיסת קונקשן היה שדרוג למחלקת עסקים מבלי שבכלל אמרתי להם מילה.

אני מצהיר, אגב, בכדי להימנע מכל טענה של הוצאת דיבה וכדומה… כל הנאמר הוא תאור עובדות, הניתנות להוכחה, יחד עם הרגשות אותן חוויתי תוך כדי שאני עובר את מסכת הטרטורים הזאת. יתרה מזאת, אהיה בהחלט שמח לפרסם כאן כל תגובה או תוצאה של טיפול של חברת אל על, למען ההגינות!