כל קרניבור חכם יודע, שמדי פעם צריך לעשות גם הפוגות ולעבור למשהו שונה, לא ממש בשרי, ולפחות כדי לאפשר לבלוטות הטעם להתפלא מחדש כאשר הן תפגושנה שוב חתיכה נאה של בשר משובח. אז הנה סיפור על אחת ההפוגות שלי, שהייתה ביום שישי שעבר, 16 למרץ, 2012.

בימים האלה מתקיים בארץ אירוע מעניין –  סוג של פסטיבל הצדעה לחלב הישראלי, שיזמה מועצת החלב. 10 ימים של פעילויות – 15 עד 24 במרץ 2012 – לתמיכה במשק החלב, שמסיבות שונות ומשונות נמצא בתקופה האחרונה במיתון קשה. במסגרת האירוע הזה הוזמנתי לסיור באזור הגלבוע ועמק יזרעאל, סיור בשם "מסע בשביל החלב".

מה אני אגיד… כל העניין הזה של הסיור החזיר אותי 15 שנים אחורה בזמן! אין, זה היה טיול שנתי כיתה ט' לכל דבר! מה שבאמת עשה את החוויה אלה האנשים שאיתם נסעתי, חבורת בלוגרים ססגונית, מעניינת ומטורפת במקצת (או אולי לא? :-)), שפשוט הפכו את היום הסגריר הזה למהנה ומצחיק.

טוב, אז לעניין. הסיור עצמו כלל 3 אתרים – מוזיאון הרפת (המווווזיאון, יש לקרוא) בקיבוץ יפעת, שמהווה למעשה חלק ממוזיאון של התנועה החלוצית, שעליו אספר עוד מעט, רפת רובוטית בכפר יחזקאל ומחלבת בוטיק "ברקנית" שנמצאת גם בכפר יחזקאל, ששם היינו אמורים לאכול ארוחת בראנצ' (אמאל'ה, איזו מילה!  :-D) על טהרת גבינות עיזים וכבשים. בנוסף, כנראה, כדי שאנחנו, התלמי… סליחה, הבלוגרים הרציניים  :-), לא נשתעמם, הסיור כלל גם סדנת חביצה. אגב, את המילה "חביצה", ואני מתבייש לומר זאת בקול רם, בכלל לא הכרתי. זה דיי הרגיש מפגר כשהייתי צריך לשאול, על מה כל העניין.

אבל אנחנו בארץ, לא? אז דבר ראשון – קפה ומאפה  :-)!

אחרי מסכת החיסולים הממוקדים של המאפים התחילה הסדנא. תחת ההוראות המדויקות של "צילה", החולבת מהרפת, חבצנו חמאה משמנת מתוקה. "צילה", ששמה האמיתי הוא רחל, גילמה את תפקידה בכישרון מדהים. הייתי לגמרי בטוח שאולי לא ממש "צילה", אבל בהחלט חולבת היא כן! האמת, כשראיתי אותה מרימה מכסה של סיר רותח עם ידיים חשופות… חבר'ה, זה מרשים! אבל לא. רחל היא לא חולבת אלא המנחה של הסדנאות ב"מוווזיאון". בזמן שכולנו חבצנו, רחל סיפרה לנו את סיפורי הרפת ושרה שירים מהתקופה שגם ההורים שלנו בקושי נולדו.

אחר כך, כשכמות הבדיחות הגסות על חמאה עבודת יד עלתה מעל לסף היגיון בריא :), עברנו לבישול גבינה על פתיליה. כל החדר עשן וסירחון, אבל מה? החלב רתח, הלבן הלך פנימה, ואיך שזה התגבש – סינון, קירור קצר במקפיא, ויש גבינה ממש טעימה!

משם המשכנו למוזיאון הרפת עצמו, עם המיצגים מכל התקופות, כולל אפילו כלים וטרינריים לטיפול בפרות.

גם בלחלוב פרה התנסינו (טוב, חלקנו לפחות 🙂 )

נ"צ הבא – המוזיאון הראשי של התנועה החלוצית. בתור חובב היסטוריה, מאוד אהבתי את הצורה שבה המקום בנוי. הנה כמה דוגמאות מהמוזיאון.

עלינו לאוטובוס וירדנו אל הרפת הרובוטית. מרשים. אבל באמת… אנחנו מודעים לגמרי למה הטכנולוגיה של היום מסוגלת. אז לעומת המוזיאון המקום קצת חיוור. ובכל זאת, איך אפשר בלי התמונה של כל החבר'ה מצדיעים לחלב הישראלי!

סיימנו בברקנית, שאת סיפורה החלטתי לא לשכתב, אלא לאפשר לכם לקרוא את הדברים באלון של המחלבה כאן: אלון המידע של מחלבת הבוטיק ברקנית

אנחנו מאוד נהנינו גם מהסיפור על המקום וגם מהגבינות. אני חולה על גבינות עיזים וכבשים, אז מבחינתי המקום פשוט מעולה. המנצ'גו שלהם מעולה, גבינות סנט מור, שחת, תלתן… אה, ויש גם גבינה שנקראת "הכחולה הנסתרת". זה  שילוב של פס רוקפורטי בין שתי שכבות גבינה, והגוון הכחול מופיע רק כשחותכים אותה, ורוקפור בא במגע עם האוויר.

לקראת סוף הארוחה התחיל לרדת גשם מבול, שרק הוסיף לאווירה שהייתה במקום. קיבלנו כולנו שי – אריזת גבינות קטנה, שנוכל לארגן טעימות גם בבית, ונסענו חזרה לתל אביב. את כל התמונות אפשר למצוא כאן, ובעמוד הבלוג בפייסבוק, כמובן.

הקומוניקט של האירוע נמצא כאן, יחד עם כל המסלולים ורשימת הפעילויות. בנוסף, את כל הפרטים והמידע אפשר למצוא גם באתר של "שביל החלב" – www.milkway.co.il.