אני לא חובב גדול של תחליפים. בכל דבר. וכשמדובר במטבח – זה עוד יותר משמעותי. אבל לפעמים נקלעים למצבים, שבהם פשוט אין מנוס מלחפש תחליף. למשל, כשהעוגה, שהתכוונתם להגיש בסיום ארוחה בשרית, חייבת להיות פרווה. או כשאתם או האורחים שלכם רגישים ללקטוז… בקיצור, כשהברירה שלכם היא בין לוותר על הקינוח לבין לוותר על השימוש בחמאה, ובמקומה להשתמש במרגרינה. המתכון הזה – בדיוק למקרים כאלה. אני קראתי לעוגה הזאת "דובדבן בעננים" :).
את הפוסט הזה רציתי לכתוב ביום שישי האחרון, 14 לדצמבר, יום, שעד לפני קצת יותר מ-6 שנים היה אחד השמחים בחיי. זה היה היום שבבוקר הייתי מתקשר לאבא שלי ומאחל לו מזל טוב ליום ההולדת. אחר כך היינו מנהלים את אותה השיחה משנה לשנה – הוא היה אומר שהוא לא רוצה שום מסיבה, ואני הייתי מתעקש על לחגוג לו את יום ההולדת. אבא שלי פשוט לא אהב את ימי ההולדת שלו. כזה הוא היה. שנינו ידענו שבסוף הוא יוותר וכולנו נשב סביב השולחן בערב, כל המשפחה, ונשתה, נאכל, נשמח…
אבל ב-15 למאי 2007 אבא שלי הלך לעולמו… הלך באופן כל כך פתאומי, שכולנו במשך חודשים ארוכים לא הצלחנו להפנים שהוא איננו. הוא היה בשבילי בדיוק כמו שנאמר במשפט הידוע ההוא – Son's first hero. דמות להערצה, חבר, מורה לחיים… כמה עוד רציתי ללמוד ממנו, מניסיון החיים שלו ומהידע האדיר שהיה לו. אבל אלה החיים. אבא שלי, יהיה זכרו ברוך, איננו איתנו. אבל הוא בליבי ובלב כל מי שאהב תמיד. וזה העיקר. להמשיך לקרוא
ביום העצמאות, כמו שכולנו יודעים, הארץ פשוט מכוסה עשן של המנגלים והגרילים למיניהם. לדעתי, זה משהו שהעתקנו, כמו הרבה מנהגים אחרים, מאמריקאים, ונתנו לזה פן לגמרי ישראלי. אז גם אני לא נשארתי מחוץ למיין סטרים השנה, אבל, כמו בשנים הקודמות, עשיתי את זה בסטייל קצת שונה. עם טוויסט משלי, אם תרצו. להמשיך לקרוא
דם, אש ותמרות עשן 