שלום שלום!
לפני כמה ימים התארחנו אצל חברים לארוחת ערב. אתם יודעים איך זה – כל אחד מביא משהו, בסופו של דבר יש בלג… סליחה, ארוחה 🙂 . בכל מקרה, נבתקשנו לארגן קינוח, אז מתוך המאגרים האינסופיים של אשתי צץ המתכון הזה, שפורסם מתישהו בשנת 2011 ב"לאישה". מפה לשם, כרגיל, עם קצת אילתור, זה מה שיצא, ואני חייב להודות, יצא מדהים!
טוב, נתחיל מווידוי קטן – אני אדוארד, ואני בחיים לא אפיתי עם שמרים. תמיד חשבתי שבצק שמרים זה עניין מסובך ודורש מיומניות מיוחדות. בנוסף, גם דיי התאצלתי ללוש, ומיקסר לא היה לי… עכשיו אין לי תירוצים יותר, אז אני מתחיל מהמתכון שמצאתי באחד האתרים המוקדשים לאפיית לחמים – The Bread Kitchen, ותראו, כמה זה קל ומגניב!
שלום, נעים להכיר. שמי רגינה, האחות הקטנה של אדוארד, שפתח ומנהל את הבלוג הטעים הזה. אני מצטרפת לבלוג אחרי חודשים ארוכים שאדוארד "חיזר" אחריי בניסיונות שכנוע להצטרף עליו. אז בתור התחלה טעימה, אני מביאה איתי את לחמניות הצימוקים המתוקות שלי, ככה, שההתחלה שלנו תהיה מתוקה וטעימה. להמשיך לקרוא
אני אתחיל את הסיפור לפי המסורת הקלאסית של מספרי הסיפורים. פעם, לפני הרבה זמן, היכן שהו בין רומניה ואוקראינה, גר ילד… והילד הזה (הפתעה!) ממש, אבל ממש אהב דברים מתוקים. מדי ערב יום שישי, סבא של הילד היה מביא מהחנות שליד העבודה שלו שקית נייר, ובשקית היה גוש אפור-צהבהב, שהארומה שלו מייד מילאה את הבית. החלבה… מתוקה, דביקה, טעימה… ואז, סבא היה פורס את הגוש לקוביות קטנות, והילד היה מתיישב על ברכיו ושניהם אכלו קוביה – קוביה…
הזיכרון הזה הוא אחד היותר חזקים שלי מהילדות. זה היה לפני דיי הרבה זמן – כ-3 עשורים. אבל האהבה לחלבה אצלי נשארה כמו שהיתה אז, בגיל 4, בביתו של הסבא. היום, כשאני משתדל להימנע מאכילת דברים מתוקים, אני עדיין מדי פעם מרשה לעצמי להתענג על קוביית חלבה אחת או שתיים. להמשיך לקרוא
בערוץ האוכל יש כמה תכניות באמת מרתקות. לא הרבה, אני חייב לומר, אבל יש. מבחינתי, המובילות הן "ברביקיו למבינים" של סטיבן רייקלן ו"על הגריל עם בובי פליי" של השף בובי פליי. מהספרים של סטיבן למדתי על כל עניין הברביקיו, והוא מבחינתי הגורו הבלתי מעורער של הגריל. אבל בובי פליי … הבחור הזה הוא, מה שנקרא, שף הברזל – האיירון שף… וכששף ברמה כזאת מחליט להתמכר לברביקיו… אין גבול לאן זה יכול להגיע.
אז היום נדבר על מנה של בובי פליי – לזניה על הגריל. הבחור מגדיר מחדש את הרעיון הבסיסי של הלזניה, ועושה את זה באלגנטיות ווירטואוזית, תוך שהוא מנצל את כל היכולות של הגריל – הצליה, העישון והאפיה! בואו נראה…
דם, אש ותמרות עשן 