היום הרביעי התחיל בנסיעה לעיירה קסטלינה (Castellina), שלמרות שהיא היתה נחמדה ומעניינת, זאת עדיין היתה מבחינתי רק תחנת הביניים בדרך לאירוע העיקרי – סיור וטעימות היין ביקב קאסה סולה (Casa Sola), או בעברית – הבית הבודד. בהמשך, סיירנו ב"עיר הפעמונים" – סאן ג'ימיניאנו (San Gimignano), שבנוסף לביקור בגלידריה שהוכתרה כאלופת העולם בגלידות, גם סיפקה לנו חוויה שיכלה להסתיים, איך לומר… רועש למדי 🙂 .
עד לפני יומיים שף אביב משה בשבילי היה סוג של דמות טלוויזיונית. ראיתי אותו בכל מיני תכניות בערוץ האוכל, ורק שמעתי על המסעדה שלו בתל אביב – "Messa". כבר די הרבה זמן אני מתכנן להגיע לשם, והפעם היתה הזדמנות מצויינת, כשהוזמנתי לבוא ולסקר את התפריט העסקי של המסעדה. תותי מהבלוג "ללקק ת'תות", שלה מגיע הקרדיט על תמונת השער, הצטרפה אלי ויצאנו לצהריים.
השף שאול בן אדרת תמיד היה מבחינתי אוטוריטה קולינרית מאוד משמעותית. את הביקור במסעדה שלו – "קימל בגלבוע" – אני מתכנן מזמן, וביום שישי אחרון, כחלק מהטיול המשפחתי בצפון, הגענו לארוחת הצהריים במסעדה. להמשיך לקרוא
מכירים את זה, שבאים הביתה מעבודה, המקרר ריק ולא ממש יש כוח לבשל? ברור שמכירים! אז אתמול היה לי אחד מאותם ימים כאלה. אני, מהיותי אוכל כמויות של תינוק, לא בעניין פיצות או מקדונלדס ושות', אז בדרך כלל אצלי ברירת המחדל היא סושי. יותר נכון – כך היה, עד לסיפור של אתמול. להמשיך לקרוא
בעשור האחרון יצא לי הרבה להסתובב בעולם. אירופה, אמריקה, קנדה, אסיה התיכונה, הודו… כמובן שבתור אחד שאוהב ומעריך אוכל טוב, מאוד השתדלתי לא לפספס הזדמנויות להכיר את הפן הקולינרי של המקום בו ביקרתי. המזללות הקטנות בעיירת היין גרינציג בווינה, מרתפי בירה בפראג, מסעדה כפרית קטנה בשם גלאסרהאוס בעיירה אלמסהורן שליד המבורג, פונדו על שפת אגם לוזאן למרגלות האלפים בשוויץ, אנסי – וונציה צרפתית… וכל פעם כשחזרתי הביתה הרגשתי כל כך מאוכזב, שיש מעט מאוד מקומות בארץ שיש בהם כדי להרשים חובב אוכל גורמה מנוסה. להמשיך לקרוא
דם, אש ותמרות עשן 