שלום שלום!
לכל חבריי, קוראיי ואורחיי – שנה אזרחית טובה! כאן, בסידניי, עשו את זה בהכי גדול שראיתי בחיי – השקעה של מעל 7 מיליון דולר, 23 אלף זיקוקים, מאות אלפי חוגגים וצופים… אז לחיי ההתחלות החדשות (אני את שלי בהחלט התחלתי!), אנשים חדשים, ושתהיה לנו שנה מצוינת!!!
מדי פעם, כשמזדמן לי בנסיעות לבקר במקומות קולינריים מעניינים, אני משתדל מאוד לכתוב על החוויות האלה, כדי לתת לכם הצצה על משהו קצת שונה, על דברים שלרוב נעלמים מהעיניים של התיירים. הפעם – זה ממש דיווח מהשטח. אני נמצא כעת בהולנד, ואני רוצה לספר לכם על מסעדה מאוד מעניינת שנמצאת בכפר קטן 5 דקות משדה התעופה של אמסטרדם – "De Halve Maen".
אם אספור את כל הפעמים שביקרתי בווינה, אני חושב שאגיע לכ-60. אני באמת חושב שווינה היא אחת הערים היפות והמעניינות ביותר באירופה. הייתי בלונדון, בפראג, בבודפשט, הייתי בערים שונות באנגליה, גרמניה, שוויץ… אבל מכל אלה ווינה תמיד תישאר המועדפת עליי. אז החלטתי לערוך מן מדריך לתייר קולינרי מתחיל בווינה, שיתאים לכל כיס, ושעדיין תוכלו להינות מחויה קולינרית אוסטרית אמיתית. להמשיך לקרוא
היכרות שלי עם השף מאיר אדוני התחילה לפני כ-3 שנים, כשהוזמנתי לאירוע עיתונאים במסעדת "כתית". בזכות הביקור הזה נחשפתי לקולינריה אחרת, קולינריה שבאמת חוצה את גבול האומנות. מאז יצא לי לבקר בכמה וכמה מוקדי מטבח עילי בעולם, ובכל פעם רק מתחזקת אצלי ההרגשה, שמאיר לא נופל מכל השמות הגדולים ביותר בעולם הקולינריה. לפני כשנה מאיר עשה צעד, שעוד לא נעשה בשום מקום בעולם. הוא פתח מסעדת מטבח עילי כשרה – "בלו סקיי", הנמצאת בקומה העליונה של מלון קרלטון בתל אביב. לא היה כל סיכוי שהייתי מוותר על האפשרות לנסות את הצד הכל כך לא שגרתי הזה של מאיר, וכשהגיעה ההזמנה – לא היססתי לרגע.
זה לא סוד, שצפון הארץ הוא איזור הטיולים המועדף עליי. אם יצא לכם לקרוא את סיפורי הטיולים שלי כאן בבלוג, בטח יכולתם לשים לזה לב. זה גם לא סוד, שכל האיזור הזה עמוס אתרים קולינריים למיניהם, בין עם זה אוכל, שמן זית או יין. בכל אופן, כשקיבלתי הזמנה לסיור יקבים לקראת פסטיבל "ארץ כרמים וטעמים", שיתרחש בקרוב מאוד בגני רמת הנדיב – התלבטות לא היתה שם. התכנית כללה ביקור וטעימות יין ביקבים וגם ארוחת צהריים קלה מסעדת "מטעים" ברמת הנדיב. אני משתדל כל הזמן לעקוב אחרי אירועים ופסטיבלים שנערכים בצפון, ובמיוחד – אוכל ויין, אז כשמדובר בשניהם במקום אחד – פעמיים "כי טוב" 🙂
בפרק הזה (והאחרון) של היומן החלטתי לשלב את הימים ה-5 וה-6 של הטיול. אלה היו ימים עמוסים בנופים, עיירות, מקומות… במקום לחפור לכם במלים אני שוב אתן לתמונות לדבר. דרכנו – למעבר הרים Consuma שבהרי קסאנטינו, טירת Castello di Poppi והעיר ארצו (Arezzo). בנוסף, סיפור של ארוחת ערב במסעדה מאוד מיוחדת – Osteria Il Canto del Maggio.
היום הרביעי התחיל בנסיעה לעיירה קסטלינה (Castellina), שלמרות שהיא היתה נחמדה ומעניינת, זאת עדיין היתה מבחינתי רק תחנת הביניים בדרך לאירוע העיקרי – סיור וטעימות היין ביקב קאסה סולה (Casa Sola), או בעברית – הבית הבודד. בהמשך, סיירנו ב"עיר הפעמונים" – סאן ג'ימיניאנו (San Gimignano), שבנוסף לביקור בגלידריה שהוכתרה כאלופת העולם בגלידות, גם סיפקה לנו חוויה שיכלה להסתיים, איך לומר… רועש למדי 🙂 .
ללא ספק, זה היה היום המסעיר ביותר בכל הנסיעה הזאת. פירנצה, בירת טוסקנה, מעוז משפחת מדיצ'י, הערש של הרנסאנס… ואם זה לא מספיק – שיעור בישול אחד על אחד עם השף האיטלקי פרנצ'סקו אראנצ'יו בבית הספר לבישול "In Tavola". אם זה לא התגשמות החלום – אני לא יודע מה כן!
היום השני במסע הקולינרי בטוסקנה… התכנון של היום – להגיע למונטפולצ'יאנו, משם – לסיור וארוחת צהריים בחווה אורגנית Podere Il Casale, להמשיך לעיירה מונטלצ'ינו, הבית של יינות הברונלו ולקראת הערב להגיע לווילה שבה העברנו את ארבעת הלילות הבאים.
דם, אש ותמרות עשן 