המנה הפשוטה הזאת בעלת היסטוריה מפוארת של אלפי שנים… היא קיימת באינספור גרסאות בהודו, בלקן, קווקז, מרכז ודרום אסיה, ובכל הגרסאות הללו הבסיס הוא אורז שבושל בציר מתובל… ברירת המחדל של הבשר בגרסאות הלא צמחוניות היא כבש, אבל הפעם אני מציע גרסה הרבה יותר קלה עם עוף.
חזה עוף הוא אחד הנתחים שאנשים בדרך כלל נמנעים מלשים על הגריל. לרוב בגלל שהנתח הזה מאוד דל שומן, ולכן בצליה יוצא יבש. או, אם כבר כן בוחרים לצלות דווקא חזה עוף, מתחילים לשחק עם כל מני משרות, מרינדות, עוטפים אותו במשהו שומני או ממלאים… אבל אם אני אגיד לכם, שיש דרך הרבה יותר פשוטה להגיע לחזה עוף ממש ממש עסיסי וטעים בלי כל המשחקים האלה, ככה, בפשטות, בצורה הכי ישירה ולא דורשת הכנות מקדימות? בואו ואראה לכם.
שלום שלום!
יש מעט מאוד מאכלים שמזוהים יותר עם המטבח הרוסי מאשר כוסמת. בתקופת השלטון הקומוניסטי, כשרוב מדפי המזון בחנויות סבלו באופן כרוני מריקנות יתר, כוסמת משום מה תמיד היתה בנמצא, וזאת הסיבה שהיא הפכה לאחד מעמודי התווך של המטבח הרוסי. אני לקחתי את הטעם הזה, שאני זוכר בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, ושדרגתי אותו מעט, על ידי השילוב של מטבח נוסף שאני מאוד אוהב – המטבח מהאסיה התיכונה – אוזבקיסטן, קזחסטן וכדומה. מה שיצא – זה שילוב מעניין של דייסת הכוסמת הרוסית עם האושפלאו או הפלוב הפרסי, ואני רוצה לומר לכם, שילוב מאוד מאוד מוצלח.
עוף בגריל… מה כבר יכול להיות יותר בנאלי מזה? אבל תודו, לעשות עוף בגריל כך, שיהיה טעים, עסיסי ולא יבש, כמו הנגב, זה כבר עסק קצת יותר מסובך. כמה שאני מדבר עם האנשים, אני שומע דברים בסגנון של "עוף יוצא יבש!" או "רק פרגיות, כי כל השאר מתייבש!". אז הפעם – עוף בגריל, שגם עסיסי, גם לא יבש וגם עם טעם וארומה מיוחדים.
שלום שלום!
כנפיים מתוקות, דביקות וחריפות – מתכון ממש קליל, שלא דורש לא זמן ולא הכנה מתישה. המרינדה שאני אספר לכם עליה תעשה את העבודה, והקרמל המתוק והחריף שיתקבל בצליה פשוט ממכר!
אגב, מחבת הפסים או התנור שלכם יעשו את העבודה מצוין. כך שזה שאין לכם גריל – ממש לא תירוץ לא להכין את הכנפיים האלה!
אז ככה… אני בשיא של התלהבות מהמעשנת החדשה שלי, ולכן הגריל קיבל אצלי חל"ת עד להודעה חדשה. סתם, אין אצלי מצב לכזה דבר, אבל בכל זאת, אני כן בשוונג רציני של עישון בשר. היום – הברביקיו הקלאסי והפשוט ביותר, בלי חכמות ובלי סיבוכים. עוף מעושן – רק עוף, תבלינים ועשן. זהו!
כבר כמה שנים, מאז שלמדתי בכלל מה זה עישון בשר ודגים, רציתי שתהיה לי מעשנת. אמיתית, כזאת שאפשר לעשות שם את כל הדברים המגניבים שרואים רק בתחרויות הברביקיו בטקסס או בתכניות בישול. בשבוע שעבר משפחת ה-Weber אצלי על הגג התרחבה. Weber Smokey Mountain – מעשנת דמויית תא המילוט של ספינת חלל הצטרפה למערך האש. ואם כבר ניסוי כלים ראשון – אז בכל הכח. שפיץ שייטל, פיקנייה (שפיץ צ'אך), כרעי עוף ברוטב משמשים פיקנטי… והכל – על טהרת ה-Low & Slow הקלאסי.
לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי בדואר חבילה, ובה שני בקבוקי ערק "מצדה", מזקקת הערק מהכפר מעיליא שליד מעלות. כשזה נוגע לשתיה, אני לא חובב של משקאות בסגנון הזה, אבל לבשל איתם, בייחוד כשהמתכון רק ירוויח מזה – בכיף. בקיצור, לקחתי את המרינדה עם כל הטעמים החזקים של המזרח הרחוק והפגשתי אותה עם הטעם המזרח תיכוני של הערק. תוצאה – כנפיים צלויות במרינדה של ערק וסויה, טעם ליקריץ מתוק שמשתלב בצורה מעניינת עם הבשר.
לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי, כנפיים צלויות על האש היה ותמיד יהיה הנשנוש האוניברסלי. הרי לא סתם בבאפלו (Buffalo, NY) ראש העיר אפילו קבע יום מיוחד כ"יום הכנפיים הלאומי", וכל שנה נערך שם פסטיבל הכנפיים הגדול… בקיצור, אני מציע להפוך את העניין הזה מ"לאומי" ל"בינלאומי", ובתור אבן הפינה – הנה מתכון לכנפיים פשוט מטריפות עם זיגוג פטל ובלסמי.
כמעט כל מתכון בשרי שאני מפרסם מלווה ברוטב הברביקיו שאני מכין פעם בכמה חודשים על בסיס קטשופ ושומר במקרר שיהיה לי תמיד ב"שלוף". היום אני רוצה לספר לכם על רוטב ברביקיו קצת אחר, שלא מתבסס על עגבניות בכל צורה שלהן. זהו ה"בן דוד" הרחוק של רוטב הצ'ימיצורי, שמגיע היישר מקובה – ה"מוהו". אז המתכון של היום – שוקי עוף צלוים עם רוטב מוהו תפוזים קובני!
דם, אש ותמרות עשן 