בעשור האחרון יצא לי הרבה להסתובב בעולם. אירופה, אמריקה, קנדה, אסיה התיכונה, הודו… כמובן שבתור אחד שאוהב ומעריך אוכל טוב, מאוד השתדלתי לא לפספס הזדמנויות להכיר את הפן הקולינרי של המקום בו ביקרתי. המזללות הקטנות בעיירת היין גרינציג בווינה, מרתפי בירה בפראג, מסעדה כפרית קטנה בשם גלאסרהאוס בעיירה אלמסהורן שליד המבורג, פונדו על שפת אגם לוזאן למרגלות האלפים בשוויץ, אנסי – וונציה צרפתית… וכל פעם כשחזרתי הביתה הרגשתי כל כך מאוכזב, שיש מעט מאוד מקומות בארץ שיש בהם כדי להרשים חובב אוכל גורמה מנוסה.

פעם, אני לא זוכר לרגל איזה אירוע, קיבלתי מתנה – ספר שנקרא ״100 סיבות לצאת מהבית״. מן מדריך כזה שמספר על מקומות לא ממש ידועים או כאלה ש״נשכחו״ מסיבה זאת או אחרת ממפת הטיולים המשפחתיים של הישראלי המצוי. בין השאר, הוזכרה שם שכונת נחלת בנימין, המדרחוב, הארכיטקטורה של השכונה – בקיצור, מקום שכדאי לבקר בו.

שכונת נחלת בנימין – מקום באמת יפה. ואותי אישית, בתור צלם חובב, עניין במידה רבה מאוד! אבל הסתבר שהארכיטקטורה והרחובות הציוריים זה לא כל מה שמסתירה השכונה הזו. ברחוב היכל התלמוד עומד בית שבו שוכנת מסעדת כתית. ממבט ראשון הבית דיי מסגיר את עצמו כמה שהיה פעם בית פרטי – המבנה הפנימי, התקרות הגבוהות, מרפסת, גינה קטנה מאחור. אבל החלק המעניין ביותר שם הוא דווקא לא המקום, אלא הבעלים.

השף של מסעדת כתית הוא מאיר אדוני. אותו מאיר אדוני, שלמיטב זכרוני פעמיים ניצח בתכני הריאליטי "קרב סכינים" (אל תתפסו אותי במילה – לא ממש ספרתי 🙂 ). אותו האיש, שלמד גם ב"קורדון בלו" בסידני שבאוסטרליה, וגם בבית הספר היוקרתי "לנוטרה" בפריז. בשבילי אישית הזדמנות להכיר את מאיר – בהחלט משהו שלא הייתי מוכן לפספס. שלא לדבר על לטעום את המנות של מאיר, שעד לאותו רגע רק ראיתי בטלוויזיה.

אז ככה… מכירים את זה, שכאשר רואים מישהו בטלוויזיה, מרגישים את הדיסטנס, המרחק? מן קטע של כוכב טלוויזיה שאין מצב שירד לעם? אז שף מאיר אדוני – באמת לא כזה! איש רגיל, שממש כיף לדבר אתו. הוא גם הסכים לתת לי את האפשרות להיכנס ואפילו לצלם ב"קודש הקודשים" – המטבח! אגב, שתדעו לכם, המטבח של מסעדת גורמה לא ממש שונה מהמטבח הביתי, שלי, שלכם… וזה גרם לי לחשוב על כך, שלא הכלים עושים את האומן.

כמה מלים לגבי העיצוב. בגלל שזה היה פעם בית מגורים, יש הפרדה מסוימת לחדרים, וזה יוצר הרגשה של אינטימיות. מצד שני, התקרות גבוהות וזה גם נותן הרגשה של מרחב. הצבעים בהירים, נינוחים, האור רך, המוזיקה שקטה – בערב שבו הייתי שם זה היה ג'אז, דואט של פסנתר וקונטרבס. ישנם פה ושם כמה מקומות שחשבתי שכדאי לחדש או לשפץ, אבל מאיר סיפר שיש תכנון לשפץ ולחדש את העיצוב הפנימי של המסעדה, וזה יקרה ממש בקרוב.

זה היה ערב טעימות, ולכן יצא לי לטעום כמה מנות מעניינות במיוחד. בכוונה רשמתי את השמות, כי לזכור אותם פשוט לא הייתי מסוגל :). התחלנו מביסק לובסטר עם רול מוס קוקי סאן ז'ק וקרם תפוחי עץ וכמהין… ככה, עם יד על הלב, אתם יכולים לדמיין בכלל את השילוב הזה? אחר כך הגיעה קליפת ביצת שליו עם כבד אווז וראגו פטריות בר, קוקי סן ז'אק צרוב עם קרם שורשים ורוטב יין אדום, קורמוסקי תפוח עץ עם קרם גרוייר וסלט אגוזים… אגב, לי בכלל לא היה מושג מה זה הקורמוסקי הזה. לקח לי קצת זמן לחפור ברחבי האינטרנט עד שעליתי על השם הלועזי – Cromesquis – מעין ג'לי חם עטוף בציפוי פריך, אשר מתפוצץ לנוזל חמים כשהוא בפה. עברנו גם על סשימי דג ים עם סלט הדרים, ספירת יוגורט ויוזו, ליקריץ ושמן זית, שקד עגל עם קרם ארטישוק ירושלמי, תרד טורקי ורוטב יין אדום… האקורד המסיים, הגרנד פינאלה, היה הקינוח. מרק אקזוטי מחלב קוקוס ופסיפלורה עם פירות העונה וסורבה פסיפלורה, וקומפלקס שוקולד וולרונה. מי שלא מכיר, וולרונה (Valrhona) – זהו שוקולד בוטיק צרפתי, שאני אישית פשוט מת עליו, בייחוד על המריר.

אני לא אדבר על מה שהתרחש אצלי בפה באותו ערב מסיבה אחת ויחידה. אני לא מכיר מלים מתאימות לתאר את החוויה הזאת. כן, זה נשמע קלישאה, אבל אני רציני לגמרי. ואם אני מכניס לתוך התמונה הזאת גם את האווירה, ההגשה, המוזיקה שניגנה… אני לא חשבתי שבארץ יש מקומות ברמה כזאת. הערב הזה ב"כתית" בהחלט גרם לי להבין כמה טעיתי.

מה שכן, על איכות ורמה בארץ, כמו בכל מקום אחר, האמת, צריך לשלם. התפריט של מסעדת "כתית" בהחלט לא זול. הייתי אומר, אפילו דיי יקר. ארוחה לזוג עם יין תעלה בסביבות ה-600-700 שקלים, וארוחה עסקית – 135 שקלים. בנוסף כדאי לזכור גם, ש"כתית" היא מסעדת שף גורמה, ז"א שהמנות לא גדולות, וגם המבחר לא גדול. אבל מה שבתפריט מספק תמורה מלאה למחיר. אני, בכל אופן, כבר החלטתי שליום הנישואין אני מזמין את אשתי לארוחה ב"כתית".